ישו - האיש ששינה את פני האנושות - חייו ותקופתו

"ויהי בימי הורדוס המלך וישולח המלאך גבריאל מאת ה'' גלילה, אל עיר אשר שמה נצרת אל
 בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף. ושם הבתולה מרים. ויאמר לה המלאך : הנך הרה
 וילדת בן, וקראת את שמו ישוע".
הולדת ישו
לפני כאלפיים שנה בארץ ישראל הקדומה אישה יהודייה צעירה ילדה תינוק וקראה את שמו ישו. לידתו לא עוררה תשומת לב מיוחדת, אך מותו שינה את תולדות האנושות.
מותו ותחייתו מחדש של ישו הפכו לאירועים מרכזיים בדת הנוצרית.
מיליונים ברחבי העולם, נוצרים ולא נוצרים, מחליפים מתנות מדי שנה ומאחלים זה לזה שלווה וכל טוב בתקופת חג המולד.
סיפור לידתו של ישו נחקר על ידי רבים במשך מאות שנים.
אם מישהו יצליח להוכיח שישו מנצרת מעולם לא חי, העולם לא ישוב להיות מה שהיה.
ספרי הבשורה הנוצרית לא מכילים כנראה מידע היסטורי מהימן, אך ממצאים ארכיאולוגיים הצליחו לשפוך אור על מרבית חייו ותקופתו של ישו.
הוא נולד בעידן של תסיסה פוליטית ודתית. מולדת היהודים היתה תחת שליטה של האימפריה הרומית, ונשלטה על ידי מלך רודן בשם הורדוס הגדול.
העם היהודי סבל מאות שנים של שלטון זר. רבים פנו לנבואות שבכתבי הקודש בחיפוש אחר ישועה מהכיבוש הרומי. נבואות אלו חזו את בואו של המשיח, בן אלוהים אשר יוביל את ממלכת האל.
המידע היחיד על הולדת ישו מצוי בספרי הקודש, והלידה מתוארת ב- 2 מתוך 4 ספרי הבשורה שבברית החדשה : הבשורה על פי מתי והבשורה על פי לוקס. שני הספרים נכתבו כ- 100 שנה לאחר אירוע הולדת ישו. כל אחד מהם מציג סיפור שונה מרעהו.
בכתב הבשורה על פי לוקס מסופר על מפקד אוכלוסין שערך השליט אוגוסטוס בארץ ישראל, ושאליו הגיעו יוסף וארוסתו ההרה.
האמונה הרווחת היא שישו נפטר בשנת 30 לספירה הנוצרית, אך רוב החוקרים מאמינים שספר הבשורה הראשון (הבשורה על פי מרקוס) נכתב רק 40 שנה לאחר מותו, בסביבות שנת 70 לספירה. מתי ולוקס הופיעו כ- 20 שנה לאחר מכן, ויוחנן הופיע בסוף
המאה הראשונה. מחברי ספרי הבשורה כלל לא הכירו את ישו בחייו.
החומר שנכתב התבסס כולו על מסורת שבעל-פה : סיפורים אודות ישו, דבריו ומעשיו שנפוצו
בין המאמינים בעשורים שלאחר מותו.
הולדת ישו מתוארת בתוך אורווה, אך במקור הכתוב לא מדובר כלל על אורווה.
לוקס כתב, שכאשר ישו נולד מרים השכיבה אותו באבוס, שכן לא היה מקום בפונדק.
בבית טיפוסי בבית לחם באותה תקופה היה אזור בקומת הקרקע, שבו החזיקו גם את החיות במשך הלילה. יתכן כי האבוס נבנה כחלק ממבנה האבן. מצאו בתים כאלו בחפירות הארכיאולוגיות. מסיפור זה נפוצה השמועה השקרית שישו נולד באורווה.
המסורות התפתחו בעל-פה ובציורים רבים שתיארו את הולדת ישו.
דת האומנים היהודים אסרה עליהם לצייר צלם אנוש, ולכן אף דיוקן של ישו לא צויר בימי חייו.
מלאכו של לוקס מתגלה לרועים כדי לבשר להם על נס חשוב. מלאכים מופיעים וקוראים לאמונה נוצרית. הזמנה זו הפכה לאחד המסרים החשובים בדת הנוצרית.
יוספוס פלביוס הוא ההיסטוריון הראשי של אותה תקופה.
איש לא יודע בבירור מי כתב את ספרי הבשורה, וספרים אלו נבחרו כספרים העיקריים של תורת הנצרות.
ספרו של מתי מגולל זיכרונות של שליח.
ספרו של לוקס נכתב על ידי עמית של פאולוס ומכיל את מחשבותיו.
המחברים היו כנראה מנהיגים נוצרים קדומים. הם תיעדו את הסיפורים שהכירו על ישו ופירשו אותם למאמינים.
הדבר הראשון שאנשים רצו לומר כשפנו לכנסייה הקדומה, אותה חדשה טובה, או מה שאנו מכנים "הבשורה" – החדשה הטובה היתה שישו חי, הוא לא מת. לתחייתו המחודשת יש משמעות חדשה לחיים, ישו האלוהי חזר לתחייה.
סיפוריהם של מרקוס ויוחנן מתחילים כאשר ישו כבר אדם בוגר.
רק מתי ולוקס תיארו את הלידה של ישו, היצור האנושי והיצור האלוהי.
לוקס ומתי כתבו את סיפור הלידה בנפרד, ולכן סיפוריהם שונים זה מזה.
יוסף הוא המקור לסיפור של מתי, ולוקס מציג את זיכרונות מרים.
בסיפורו של לוקס לידתו של ישו מוצגת כנס המלווה בהתגלות האל באמצעות מלאכים אל הרועים שהיו בשדה, והכריז על לידתו של המשיח :
"ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני משר לכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם. כי
 היום יוולד לכם בעיר דויד מושיע אשר הוא המשיח האדון" (הבשורה על פי לוקס).
הרועים רצים לאבוס ורואים תינוק רגיל…
ישו היה מוכר כל חייו כישו מנצרת. מתי מציג את בית לחם כעירה של המשפחה הקדושה.
אצל לוקס מתואר שמפקד האוכלוסין הוא שמביא אותם אל בית לחם מנצרת.
יש הטוענים שמחברי הספרים שייכו את ישו לבית לחם כדי להוכיח שהוא המשיח בן לדויד המלך שנולד וחי בבית לחם. גם הנביא ישעיהו ניבא את הולדת המשיח בבית לחם.
סיפורו של לוקס מסתיים בביקור הרועים בבית התינוק.
תיאור הלידה של מתי מורכב ודרמטי יותר. הוא מתאר את השושלת המשפחתית של ישו, שמשך אותו לבית דויד.
מתי שוזר בתיאורו מוטיבים רבים מ"הברית הישנה"  - השם שהנוצרים נתנו לתנ"ך.
ישו נולד בערך אלף שנה לאחר ממלכת דויד כממשיכם של משה ודויד.
רעיון המשיח מופיע במלוא עוצמתו בנצרות. המילה "כריסטוס", מילה יוונית למשיח, הפכה לשמו של ישו, וכך הנוצרים מגדירים את תפקידו.
ההגדרה עצמה ניתנה לאחר שישו מת על ידי מטיפי הנצרות – זו היתה מטרתם של כותבי ספרי הבשורה.
הבתולה היולדת חשובה לאמונה הנוצרית באלוהותו של ישו.
מתי ולוקס מציגים סיפור שונה אך שניהם מסכימים שישו נולד לבתולה.
במשך דורות התווכחו האם היה מאורע שכזה, והוויכוח כנראה לעולם לא יגמר. לידתו של ישו מוצגת כנס – התעברות של הבתולה : כוח האלוהים השפיע על הבתולה הצעירה בשם מרים שלא קיימה יחסי מין עם איש, ולמרות זאת הצליחה בעזרת האל ללדת תינוק.
הילד שנשאה ברחמה היה אנושי, אך היה גם יותר מבן אנוש רגיל – מאוחד עם האל עצמו.
חוקרים אינם יכולים להוכיח או לשלול את היריון הבתולה, אך החוקרים מנסים להבין מדוע התפתחה מסורת שכזו בכנסייה הקדומה, ומדוע מסורת זו היתה כה חשובה לנוצרים הקדומים.
מתי ביקש להראות את התגשמות נבואת ישעיה. ישו הוא זה שישעיה ניבא את בואו.
הם התייחסו לטקסט עברי שתורגם ליוונית. המילה "עלמה" מנבואת ישעיהו הפכה ל"פרטנוס" – כלומר : בתולה.
בסביבות שנת 250 לפנה"ס התנ"ך העברי תורגם ליוונית, וסבורים שזהו הטקסט בו השתמשו מחברי הבשורות דוברי היוונית.
בהסתמך על ישעיה פרק ז פסוק י"ד, המטרה היא לומר שלישו אין אב אנושי ושאימו היתה בתולה, ולכן ניתן לראות בו אל, וקושרת אותו אל ההיסטוריה של עם ישראל.
במאה ה- 6 לספירה אסטרונום רומי בשם דיוניסיוס אקסיגוס טעה טעות גורלית בחישוביו להגדרת שנת הולדתו של ישו. הכנסייה אימצה את התאריך שהפך לבסיס לוח השנה המודרני. ישו כנראה נולד 4 או 5 שנים לאחר מועד זה בין יולי לדצמבר.
אותם רועים בשדה ראו הבהק בשמים (התנגשות מטאורים) שסימן להם את הדרך אל בית ישו שנולד. הסבר אסטרולוגי לתופעה זו מציין ש"מלך בא לארץ ישראל".
הכוכב בתנ"ך סימל את התקווה המשיחית. הופעת הכוכב מסמלת, שהופעת הילד הזה היתה תחת שליטת הכוכבים, ולכן סיפור הלידה מלווה בסמלים פגאניים.
מנהיגי הכנסייה בחרו ב- 25 בדצמבר ,יום ההיפוך של החורף, כיום תאריך הולדתו של ישו.
"וימצאו את הילד עם מרים אימו, ויפלו על פניהם וישתחוו לו. ויפתחו את אוצרותם ויקריבו לו  
  מנחה : זהב ולבונה ומור" (הבשורה על פי מתי).
החכמים באו לחלוק כבוד לילד המשיח עם מתנות יקרות ערך : זהב, לבונה, מור, הקטורת והבושם היקרים של מדינות ערב.
סיפור ישו משקף את תופעת ה"נבואה מגשימה את עצמה", כאשר ילד רגיל הופך
לבן האלוהים.
אותם מבקרים מעטרים מאות ואלפי ציורים שצוירו במשך מאות שנים לאחר מכן.
המבקרים הם אסטרולוגים, אסטרונומים, אנשים חכמים, מורים והיסטוריונים.
ידוע על קבוצה שכונתה "המגושים" – קבוצת אסטרולוגים שפעלה במזרח בבל ובפרס.
הם היו מאוד ידועים, והם היו בקשר הדוק עם רבנים יהודים שחיו בבבל.
לכן הם היו מודעים ל"כוכב" שליווה את הופעת המשיח כפי שמתואר בספר "במדבר" בתנ"ך.
התיעוד ההיסטורי מתאר את הגעת החכמים לביקור שנה לאחר ביקור הרועים את הרך הנולד. ה"מגושים" החלו לשאול שאלות בפומבי בקשר להולדת ישו.
הורדוס הקנאי שמע שמנהיג חדש לישראל נולד בבית-לחם, והוא רצה לאתר את הילד, ולכן קרא אליו את ה"מגושים". הוא ציווה על החכמים לאתר את הילד, כדי שגם הוא יוכל לסגוד למלך החדש. אך האל מזהיר את ה"מגושים" בחלום ואומר להם כי רומו.
הם חזרו בדרך נסתרת לארצם מבלי לחזור להורדוס. הורדוס רתח מזעם על בריחת ה"מגושים", ובתגובה הרג את כל הילדים בבית-לחם מגיל שנתיים ומטה.
בשל הריגת ילדי בית-לחם הורדוס מוכר בנצרות כמפלצת-אדם : "טבח התמימים", כך כונה הסיפור על טבח זה, אך אין הוכחה שהאירוע אכן התרחש.
יוספוס, ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה, מרבה לתאר מעשי זוועה שעולל הורדוס : הוצאתם להורג של אישתו היקרה, הכוהן הגדול ושלושה מבניו, אך הוא לא מציין כלל את הטבח בבית-לחם, שהכנסיה העתיקה העריכה שהביא למותם של 64 אלף תינוקות.
שתיקת יוספוס מטילה ספק באמיתות סיפור הרג הילדים.
תאור "טבח התמימים", שתואר בהרחבה בבשורה של מתי, נשען גם על ראייה ארכיאולוגית על פיה לא עלה מספר תושבי בית-לחם על אלף איש.
במקרה זה מספר הילדים מתחת לגיל שנתיים לא עלה על 20 זכרים וגם נקבות.
בהשוואה לזוועות אחרות שביצע הורדוס, רצח של מספר תינוקות כנראה לא משך את תשומת ליבו של יוספוס. הורדוס אפילו הוציא להורג את שני ילדיו.
"טבח התמימים" דומה לסיפור הולדת משה מהתנ"ך, ויתכן ומתי הושפע מסיפור זה.
פרעה מלך מצרים החושש מהעבדים העבריי