הפארתנון נבנה ביוזמתו של פריקלס, המדינאי האתונאי המשפיע ביותר במאה החמישית לפני הספירה. הוא נבנה תחת השגחתו הכללית של הפסל פידיאס, שהיה גם אחראי על העיטור הפיסולי, והאדריכלים היו איקטינוס וקליקרטס.
הפארתנון נחשב לשיא הארכיטקטורה היוונית בסגנון הדורי. הדיוק האדריכלי של המבנה ובמיוחד היחס העדין בין הקער של הסטילובטה (הרצפה שעליה עומדים העמודים), העיקום של קירות הנאוס והאנטזיס (עיוות שנועד לתקן את הפרספקטיבה) של העמודים. הסטילובטה מתעקם קלות למעלה מסיבות אופטיות. ההתרחבות של
העמודים נועדה לתקן את האפקט האופטי של ההסתכלות מעלה. האפקט הכללי שגורמים הקיעורים הקלים האלה הוא של סימטריות גדולה יותר מכפי שהיא באמת. מידותיו של הפארתנון, במדרגה העליונה הוא 30.9 מטר על 69.5 מטר. הנאוס היה 29.8 מטר על 19.2 מטר, עם שתי שורות עמודים דוריים פנימיים. מבחוץ, העמודים הדוריים הם 2.8 מטר בקוטר, ו-10.4 מטר בגובה. קוטר העמודים בפינות גדול יותר במעט.
הפארתנון נמצא על פסגת האקרופוליס של אתונה ובקצה הדרך הפנאתנאית המובילה אליו. דרך זו המובילה לאתונה מכיוון צפון מערב היא דרך עתיקה אשר קישרה בין המקומות הקדושים ביותר ביוון העתיקה. הפרתנון נראה מכיוון מערב וניתן לראות שתיים מחזיתותיו ולתפוס את כל גודלו. תוך כדי התנועה במתחם מראה הפארתנון משתנה בעוד העולה אל ההר סובב אותו ומתרשם מיופיו. החזית הדינמית נוצרת בזכות החללים המקיפים את המבנה מאחורי שדרות העמודים. סוג חוויה זו אשר חווה מי שעולה בשביל זה אל האקרופוליס ונחשף אל מבנה הפרתנון אינה מקרית והיא תוכננה בקפידה.
מקדש הפרתנון קושט במערכת מורכבת של עיטורים פיסוליים. מראם של העיטורים במקדש הפארתנון היה רחוק מהדימוי של הפיסול היווני המוכר לנו כיום - כפסלי שיש לבן ובוהק. עיטורים אלו היו צבועים בצבעים עזים ובוהקים. גם חלקים אדריכליים בבניין היו צבועים ושימשו כ''רקע'' וכהבלטה לפסלים, אשר נצפו על ידי המבקרים מלמטה וממרחק רב. העיטורים הותאמו למיקומם במקדש בקפדנות תוך יצירת משמעות עלילתית וסימבולית. בחיבורם של האלמנטים השונים מתחברים יחד שלושת היסודות של התודעה הדתית היוונית בתקופה הקלאסית: המיתוס (במטופות), האלים (בגמלונים) והמפגש בין האלים לבני האדם (באפריז).
המטופות:
חלק מהמטופות משטחי האבן הממוקמים מתחת לגמלון המקדש ומופרדים זה מזה על ידי טריגליפים, קושטו באדריכלות היוונית על ידי תבליטי שיש. ב
פארתנון נקבעו תבליטים בכל 92
המטופות שבבניין. הם נקבעו לגובה של 1.2 מטר. 32 מהם מוצגים בכל צד מאורכו של מקדש הפרתנון, בצד מזרח ומערב, ו-14 מהם בצדו המזרחי והמערבי. גובה גילוף התבליטים במטופות משתנה בין תבליט לתבליט. גם מבנה התבליט (הקומפוזיציה) שונה ומגוונת. שטחי הרקע של התבליטים היו צבועים בצבע, כנראה אדום, אשר הדגיש את הדמויות. המטופות הקבועות בצד המזרחי הציגו את מלחמתם של אלי יוון בטיטאנים.
המטופות שבצד הדרומי מתוארות עלילות ארכתיון ותזאוס, מלכי יוון ובכלל זה מלחמת הלאפיתים והקנטאורים ותפיסת נשים יווניות בידי קנטאורים ובצד הצפוני ישנם תיאורים הקשורים למלחמת טרויה.
האפריז:
אורכו של אפריז מקדש הפארתנון הוא 170 מטר וגובהו כמטר אחד. הוא ממוקם סביב מרכזו הפנימי של בניין המקדש היווני. מיקום זה הפך אותו לנראה פחות לעיני הציבור הרחב אשר פקד את המקדש. אף על פי כן, ניסו הפסלים היוונים להקל על הצפייה בעבודה על ידי הדגשת הצללים סביב הדמויות בעזרת שיפוע בתבליט, היורד מחלקו העליון, הגבוה, לחלקו התחתון של האפריז. על
האפריז הופיע תבליט אשר הציג את התהלוכה הגדולה של הפאנאתנאיה, הפסטיבל השנתי לכבוד אתנה. התיאור על האפריז הוא רצוף ונמשך לאורכו של הבניין. התהלוכה החלה בצדו המערבי, האחורי, של המקדש והתפצלה לשתי תהלוכות נפרדות אשר הקיפו את הבניין. חידוש זה ביחס שבין העיטור לאדריכלות יוצר לכאורה קשר ממשי התיאור הסימבולי לבין המציאות של מבקרי המקדש ונותן ביטוי לחיים היוונים. בראש האפריז, הממוקם במרכזה של החזית המזרחית המהווה את הכניסה למקדש, מופיעים האלים, בראשם זאוס ואתנה. למרות פשטות הקומפוזיציה ולמרות פיסולו של התבליט כנמוך באופן יחסי, ניכר בו שימוש רחב בהסתרת דמויות כאמצעי ליצירת עומק.
הגמלונים הגמלונים:
הגמלונים במקדש היו קשורים למיתוסים אודות האלה אתנה. בגמלון המזרחי, הקדמי, הוצגה לידתה של האלה מראשו של זאוס. במרכז ניצבים זאוס ואתנה, אשר יצאה מזאוס כשהיא בוגרת וחמושה. בקצה
הגמלון נמצאים הליוס ה"מגיח" מן הים וסליני, אלת הלילה, שוקעת אל הים מעברו השני של הגמלון. בכך מצליח האמן להתאים בצורה מושלמת את הנרטיב הסיפורי אל הקומפוזיציה המשולשת של הגמלון. בגמלון המבצד מערבי של המקדש הוצגה התחרות בין אתנה לפוסידון על השליטה באטיקה.
פסלי הגמלונים של הפארתנון מציגים את שיאה של יכולת התיאור הפיסולית של אמנות יוון הקלאסית. שלא כמו בפסלי הגמלונים של מקדש זאוס באולימפיה, פסלי הגמלונים ממקדש זה היו מפוסלים בכל צדדיהם ולכן הם יכולים לשמש כ"פסלים חופשיים" בחלל, על אף שעבודם לאדריכלות. בבחינת תאור הדמויות מציגים הפסלים תיאור האנטומי חופשי שאינו מגזים בייצוג שרירי הגוף. גם יכולת תיאור התנועה של הגוף בעזרת בגדי הדמויות הוא מושלם. גם מבחינת תכנון הקומפוזיציה חלה התקדמות גדולה. לא רק בהתאמת הדמויות לצורת הגמלון, התאמה המושגת על ידי שילוב דמויות הנמצאות בתנוחת הסבה, או בעזרת תיאור הסוסים, אלה גם ביכולתו של האמן לתאר אווירה חסרת היררכיה נוקשה, בה האלים מתוארים כבני אנוש ומפגינים רגשות אנושיים כגון תמיהה והפתעה.
סיכומים נוספים אודות מקדש הפארתנון באתונה