המבנה החשוב ביותר באדריכלות
היוונית הוא המקדש.
המקדש היווני שימש משכן לאל, נקרא תמיד על שמו, ונועד, בעיקרו, לאחסן את הפסל שסימל את נוכחות האל. טקסי הפולחן נערכו סביב מזבל שהוקם ברחבה שלפני המקדש. המקדש הוקם תמיד במקום אשר נחשב, על פי המסורת, כמקום התגלותו הראשונה של האל. המקדשים נבנו בדרך כלל במקומות גבוהים ובולטים. בשל קדושת המקום התחשבו היוונים בשעת הבנייה בנוף, והשתדלו שעיצובו של המקדש ישתלב בנוף.
מקדש זאוס באולימפיה:
מקדש זאוס באולימפיה הוא מקדש אשר הוקם בפוליס היוונית אולימפיה בשנת 470 לפנה"ס לערך והוקדש לאל זאוס. המקדש, אשר מסודר על פי סימטריה מושלמת וחוקי האורדר הדורי תוכנן על ידי אדריכל בשם ליבון והיה לחלק ממתחם מקודש של מזבחות ומבני מקדשים באולימפיה. המקדש נבנה מאבן גיר מצופה בסטוקו (יציקת גבס) והיה בעל גג מצופה באריחי שיש. ברוחבו (27.68 מטר) של המקדש נקבעו שישה עמודים דורים, (בגובה של 5.23 מטר) ואילו באורכו (64.12 מטר) נקבעו 13 עמודים. אל המבנה נכנסו דרך רמפה אשר הייתה קבועה בצד
המזרחי של המקדש. סביב המקדש נבנו שלוש מדרגות אשר הקיפו אתו, בהתאם לסגנון הבניה היווני.
במרכז המקדש עמד פסל זאוס באולימפיה בתכנונו של פידיאס, אשר נחשב לאחד משבעת פלאי עולם. מחוץ למקדש תוכנן מערך עיטורים מורכב בגמלונים ובמטופות של המקדש. על פי פאוסאניאס, תכנון
הגמלונים נעשה בידי אלקאמנס ופיוניוס, פסלים ממחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס. עיטורי המקדש, בייחוד המאוחרים שבהם, מציגים את ההתקדמות מן
הפיסול הארכאי אל הפיסול הקלאסי. ניתן לראות את ההתפתחות בשני מישורים. ראשית, התפתחות יכולת התיאור האנטומי של גוף האדם. הדבר בולט בהשוואה גם בין שני שלבי היצירה. התפתחות זו בולטת בייחוד בתיאור גופות הגברים, כיוון שבתיאור דמויות הנשים עדיין לא הגיעו האמנים לכדי תיאור חופשי, אפילו בפסלי הגמלון המערבי המאוחר. התקדמות נוספת בתיאור הגוף היא העובדה כי נעדר מן הדמויות "החיוך הארכאי" המאפיין את הפיסול מן התקופה הארכאית. שנית, ניכרת התפתחות בבניית מערך הפיסול לקראת תכנון מערך פיסולי דינאמי יותר ובעל עומק פיסולי רחב יותר. הדמויות מותאמות לצורתו המשולשת של הגמלון בתנוחות טבעיות.
המטופות:
התבליטים המעטרים את המטופות בצידו המזרחי והמערבי של המקדש הציגו את 12 מעללי הגבורה של הרקולס, הגיבור היווני מן המיתולוגיה היוונית, אך רק חלק מהם נותרו שלמים. הבחירה בתיאור מעשיו קשורה למיתוס שלפיו היה זה
הרקולס אשר ייסד את המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. בצידו המערבי של המקדש מתוארות שש המשימות הראשונות של הרקולס בהן הריגת ההידרה, המאבק בשור מכרתים, תפיסת הצבייה מקריניאה, הרקלס ליד האריה מנמאה, הצגת הציפורים מסמטיפלוס לאלה אתנה, וניצחון על ההיפוליטה, מלכת האמזונות. בצידו המזרחי של המקדש מתוארים הקרב עם גריון, משיכת קרברוס, פריצת דלתות אורוות אוגיאס, הגשת חזיר הבר והשליטה בסוסי דיומדס.
הגמלונים:
כמו המטופות, גם הגמלונים במקדש זאוס הציגו נושאים הקשורים אל מורשת הפוליס אולימפיה. בגמלון המערבי, המאוחר יותר בהקמתו, נבחר להצגה הנושא של מלחמת הלאפיתים והקנטאורים ואילו בגמלון המזרחי הוצג סיפור תחרות המרכבות בין אוינומאוס, מלך פיזה באליס לבין יריבו פלופס, אשר התקיים בין אולימפיה לאיסתמוס. בשני הגמלונים מופיעות 21 דמויות המסודרות בקומפוזיציה סימטרית מסביב לדמות גבוהה במרכז הקומפוזיציה. למרות שפסלי הגמלונים הם חופשיים ולא עשויים כתבליט, צידם האחורי של הפסלים נותר לא גמור. בגמלון המזרחי מופיע במרכז דמותו של זאוס אשר עומד להכריע בתחרות. משני עבריו מוצגים פלופס ואוינומאוס, כאשר האחרון מופיע כשראשו מופנה למעלה כסימן להיבריס (גאווה). גם דמויות אחרות בגמלון מרמזות על הפסדו הקרב של המלך אוינומאוס, הפסד אשר יגרור את הפסד מלכותו ואף את חייו ליריבו. מלחמת הקנטאורים והלפיתים, המוצגת בגמלון המערבי, סימלה עבור היוונים את מאבקם של השבטים היווניים בפרסים. פסלי הגמלון המערבי מציגים התפתחות סגנונית הנובעת מן הרצון ההולך וגובר לתאור נראטיבי באמנות היוונית.
פסלו של זאוס:
פידיאס יצר את פסלו של זאוס מזהב ומשנהב, עם ציורים ופיתוחים מפוארים. פסלו של זאוס ישב על כיסא מחוטב, וראשו הגיע לתקרת המקדש. גובה הבסיס היה 6.65 מטרים, והפסל עצמו התנשא לגובה 13 מטרים. על ראשו היה זר של עלי דפנה; בידו הימנית החזיק את דמותה של אלת הניצחון עשויה משנהב וזהב, ובידו השמאלית - שרביט שבראשו דמות נשר; על בגדיו העשויים זהב היו חרוטות דמויות של בעלי חיים ופרחים והכיסא קושט בזהב, באבנים יקרות ובשנהב.
סיכומים נוספים אודות מקדש זיאוס באולימפיה