מאת: קרין קמחזי
"הבט נא השמימה וספור הכוכבים..." , אבל פן , שנות ה-30 , גירים צבעוניים על קרטון, 60.5X49
, מוזיאון ישראל , ירושלים .
הסצינה לקוחה מספר בראשית ט"ו פסוק ה :
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
ביצירה המדוברת , מוצג אברהם אבינו , כשהוא מביט השמיימה אל הכוכבים , הצגתו היא דרמטית , ראשו מוטל לאחור , ידיו מושטות קדימה כמתפלל , פני מבוגרות ומזוקנות והן בעלות הבעה של צער ותחינה . הוא לובש בגד לבן ,רך ובעל נפח המעניק לגופו תחושה של כובד ומסיביות. הרקע הוא של שמיים ואין חלל מוגדר , השמיים צבועים בכחול מיסטי על טבעי והם שזורים כוכבים מנצנצים. הרקע הכחול מקרין על בגדו של אברהם ושוטף אותו באורו ודמותו של אברהם מקבלת היבט רוחני , אין תיחום לגופו והוא נראה כמרחף , כחלק מהשמיים כזרוע בתוך הכוכבים . אבינו אברהם , לו הובטח שזרעו ירבה ככוכבים בשמיים , הוא הסמל לשורש
היהודי , הוא ההתחלה וההבטחה של קיום העם היהודי , הוא מייצג את הברית שנוצרה בין העם היהודי לאלוהיו, ובין העם היהודי לארצו. הסצינה של אברהם סופר את הכוכבים מכילה בתוכה את כל אלו, והיצירה עצמה מציינת את קיום ההבטחה , את הציונות והעם השב לארצו ברבבותיו.
הנושא הוא נושא יהודי מובהק , תיעוד הגורל היהודי היה נושא שקרוב לליבו של אבל פן והוא הקדיש לו את חייו . הוא עשה דרך ארוכה מילדותו ברוסיה ,לימודיו באודסה ועד לפאריז לבתי הספר לאומנות הנחשבים ביותר . בתקופתו בפאריז הוא אייר עבור עיתונים שונים וניכרת בציוריו השפעותיהם של אומנים צרפתים כמו טולוז לוטרק ומנה, אך הוא לא זנח את המורשת
היהודית שלו , ובשנת 1913 , הוא צייר את אדם וחווה , בסגנון הקריקטורה שגם איפיין את הסגנון הפריזאי . פן טען שכדי להתחיל לצייר את ההסטוריה היהודית צריך להתחיל בתנ"ך. אותה שנה הוא אף ביקר לראשונה בארץ ישראל וחיכה בקוצר רוח לראות את ירושלים . הוא ביקר ב"בצלאל" שם קיבל אותו בוריס שץ מייסד המוסד והסכים ללמד בבית הספר. שץ היה זה שדחק בפן לצייר נושאים מן התנ"ך . הוא החליט להשתקע בארץ , ונסע לפאריז להביא את חפציו רק אז הוא לא הותר להכנס חזרה לארץ ישראל בשל השלטון התורכי ששהה שם אותה תקופה . הוא חזר מאוחר יותר רק בשנת 1920. כ חזר פן לירושלים ולבצלאל ובתום ארבע שנים עזב את בית הספר כדי להקדיש עצמו למפעל חייו , לציורי התנ"ך . וכך הוא החל בבריאת הסדרה התנכי"ת שלו . הצגת סצינות מהתנ"ך היוו דוגמא אותה התקופה לציונות מובהקת. התנ"ך הוא המשקף של הזהות היהודית והוא סמל להיסטוריה העתיקה של העם ולקשר שלו עם ארץ ישראל. הציונות הייתה בשורש האידיאולוגיה של "בצלאל" ופן השתלב בתוך הזרם הזה באופן טבעי . החוויה הארצישראלית היוותה את ההשראה ליצירותיו אלו , פן צייר ציורי תנ"ך בעבר אך השוני ניכר , וציורי התנ"ך שנוצרו בארץ ישראל קיבלו נופך שונה לגמרי , היצירות שאבו מן האדמה היהודית , מן הרגשת הקרבה לארץ , מן השמיים שלמעלה , תחושה שלא יכל אבל פן לקבל בשום ארץ נוכריה , ניראה כי ביצירותיו צומחת אומנות יהודית מקורית ,בשל היווצרותה על קרקע יהודית . הדמויות ביצירותיו הן מזרחיות ואוריינטליות , שימוש בצבעים עשירים , אקזוטיקה מזרחית , הסתכלות על הטבע וכתמיות של צבעים , מן סגנון מוסלמי המועבר לדמויות העתיקות . כל זה שאוב מתוך הסגנון שרווח בבצלאל שניכר בעבודות השטיחים,האריחים , וביצירות של עמיתו , זאב רבן בספר איוריו לשיר השירים.
ביבליוגרפיה :
Zalmona.y , The Art of Abel Pann , From Montparnasse to the Land of the Bible, the Israel Museum , Jerusalem , 2003