שירה יוונית לסבית

בעוד שהשירה האפית עוסקת בנושאים ציבוריים, השירה הלירית מתמקדת בפנימי האישי. אחד הביטויים לכך הוא שניתן למצוא בשירים עמדות שנראות כלא-נורמטיביות. השיר מתפתח כאמצעי אומנותי המאפשר להביע עמדות שאינן תואמות לדעה הרווחת בחברה.
דוגמא טובה לכך היא פרגמנט 3 של ארכילאוס אודות המגן האבוד. האשמה של אדם אחר בנטישת מגן נחשבה באתונה כהוצאת דיבה. כמו כן, מוכרת אמרה של האם הספרטנית המלמדת את בנה שיש לחזור עם המגן או על המגן. השיר מציג אפשרות שלישית: להפקיר את המגן ולהציל את החיים; זוהי פרובוקציה ביחס למוסכמות החברתיות השולטות.
אלקאיוס וסאפפו: משוררת מהאי לסבוס שלחופי אסיה הקטנה. אלו אזורים איוליים מבחינת האפיון השבטי שלהם. סאפפו חיה בראשית המאה ה-6 לפנה"ס, בחברה עשירה ובשכנות ללידיה (המקום העשיר ביותר באזור זה). ללסבוס היו מושבות ברחבי העולם היווני, למרות שהשלטון הפנימי היה מעורער. לאחר היחלשות בית המלוכה עלתה סדרה של רודנים, חלקם מוזכרים בשירי אלקאיוס. מאבקים אלו הביאו לגלויות זמניות של אלקאיוס וסאפפו (סאפפו ככה"נ חזרה בסופו של דבר ללסבוס).
רקע הביצוע: שירתו של אלקאיוס היא בעיקרה שירת גברים בוגרים הנפגשים בחבורה (סיטואציה של סימפוזיון).לגבי שירת סאפפו, לא קיים ידע מספק על השירה הנשית. סאפו כמעט ולא הוכרה עד המאה ה-19 (היא רק הוזכרה על ידי אחרים), אז התגלו חלקים משירתה על עלי פפירוס. תחילה השירה של סאפפו הוצגה כטקסט ארוטי, אך המחקר האקדמי ניסה לטעון שזוהי של שירה של מורה לתלמידותיה. בהמשך התגלו פרגמנטים נוספים אשר חיזקו את הפן האירוטי, אשר חידדו את השאלה לגבי המסגרת החברתית בה התקיימו יחסים אלו.
מהשירים של סאפפו עולה תמונה ברורה של חבורות נשים, קצת במקביל לחבורות הנשים אצל אלקאיוס. נראה כי קיימת תנועה של נערות בין חבורה לחבורה, כאשר כל חבורה מוגדרת על פי האישה שעומדת בראשה. ככל הנראה סאפפו נשואה לגבר ואם לבת, אך ייתכן כי הפנייה ''בת'' היא התייחסות לאהובה צעירה. עם זאת, יש שירי אהבה שמופנים לגברים ושירי חתונה בין גבר לאישה.
יחסי נשים: ייתכן כי מדובר במערכת אלטרנטיבית ליחסים עם גברים, כלומר האישה יכולה לבחור אם לחיות עם גבר או אישה. פרשנות אחרת היא שמערכות היחסים בין נשים מתקיימות במקביל לנישואין בין גבר לאישה. אפשרות אחרת היא שבשלבים שונים של החיים ישנם דפוסים שונים למערכות יחסים: בגיל צעיר מקובל שיש יחסים בין נשים, אך עם ההתבגרות הנשים עוברות ליחסים עם גברים. פרשנות שכזו יכולה להתחבר לפרשנות שרואה בשירת סאפפו יחסים של מורה לתלמידות, משום שייתכן שהנשים המבוגרות הדריכו את הצעירות ביחסיהן עם נשים. יש בכך מקבילה למקובל בעולם הגברי באתונה, אשר גם בו אהבה הומו ארוטית בין צעירים הייתה דבר מקובל עד גיל מסוים. התפקיד המיני הגברי נשאר בלי פגום בשאלה האם האובייקט הוא גברי או נשי, בעוד שמגיל מסוים התפקיד המיני הפאסיבי נתפש כנשי. לסבוס הפך לסמל ליחסים בין נשים ( לסביות) כבר בעולם העתיק. אם סיטואציית הביצוע היא בחברה נשית בלבד, עולה השאלה מי ניגן וקרא (מיומנויות גבריות בלבד). ייתכן שהטקסטים הוקראו בחברה גברית בלבד, לשם גירוי ארוטי.