משנת 1910 החל זרם האר-נובו באירופה להעלם. העתקת הדימויים מן הטבע והרכות בעיצובים החלו לפנות את מקומם לעיצוב רציני, פשטני
וגיאומטרי- הארט דקו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה רצון למחוק את העבר וליצור עולם חדש, היה צורך לדחוק הצידה את המסורת שהייתה נהוגה עד לפני המלחמה. הייתה תשוקה לחיות ולשנות את החוקים הקיימים ואת השגרה הנהוגה, איש- איש על פי דרכו ואמונתו.
מהפך מהיר ורדיקלי קרה, כך שבתוך מספר שנים נוצרו יותר חידושים והמצאות מאשר ב-40 השנים שהובילו למלחמת העולם הראשונה.
הייתה זו צרפת- מרוששת והרוסה, כך שבהיקף נרחב תמכה בחדשנויות שהיו אמורות לבנות עולם חדש. הרעיונות הנועזים ביותר, מהם התעלמו 10 שנים קודם לכן, זכו לתמיכה של מגזר חברתי גדול ששינה את שאיפותיו במהירות.
המעמד הבינוני המסורתי הזעיף פנים אל מול החדשנות בעוד מעמד אחר המורכב מאריסטוקרטים אסתטיקנים, אנשים שעקבו אחר האופנה ואנשים אשר קבעו אותה, החליטו להצטרף לדור החדש- דור אנרגטי, בעל קצב מהיר וצמא לחיים. פריס הפכה אחוזת תזזית של חופש ללא גבולות.
אם לפני המלחמה צרפת הייתה חסכנית וידעה להסתדר עם תקציביה הרי שבשנות ה- 20 החלה לפזר את כספיה- כסף שהחל לאבד מערכו בכל יום שעבר. האינפלציה דהרה במהירות.
ב- 1924 הוטל מס על ההון והחלה להיווצר פאניקה בעולם העסקים. קרנות הון הוצאו מחוץ למדינה, הוכנס מטבע זר והתקבלו דרישות להחזרי הוצאות אשראי בינלאומי. האינפלציה הובילה אנשים להשקיע בחפצי אומנות, כמו תמונות ותכשיטים, אותם יכלו להמיר לכסף מזומן אשר ישמור על ערכו.
משנת 1925 ועד שנת 1929 הצליחה צרפת להתאושש מן המשבר וחזרה לתור הזהב ולדימוי המשגשג שלה.
פריחתם של האומנים האוונגרדים שעבדו באנונימיות מאז 1900, החלו לפעול בקצב מהיר בעקבות שינויים סוציאליים, בעיקר במעמד האישה בחברה.
המלחמה ששלחה את הגברים לקרב הכריחה את הנשים לעסוק בעבודות שלא היו נהוגות עד כה עבורן, כמו עבודה במפעלים, בשדות, במשרדים, בבתי חולים וכן בעבודות פיזיות קשות.
כתוצאה מכך נדרשו הנשים לנוחות בלבושן, הן עברו לחצאיות קצרות יותר, חשפו זרועות וקיצצו את שערן. הן החלו גם להתעניין בתחומים גבריים כמו, משחקי טניס ונהיגה במכונית.
האישה החדשה נזקקה לסוג אחר של
תכשיט, ההתנהלות והאופנה דרשו תכשיט בקווים נקיים, עיצוב מינימליסטי וצבעים מלאי חיים, כדי להדגיש חלק מתלבושת או להשלים מראה.
שנות ה- 20 נתנו אם כן הזדמנות ליוצרים לחדש את רפרטואר הצורות והעיצובים בהתאם לאופנה.
שני נתונים קבעו יצירת תכשיט: דמיון המעצב וקשת האפשרויות הטכנולוגיות.
בשנות ה- 20, שיטות טכנולוגיות מתקדמות נתנו פתח רחב לדמיון האומנים והקלו על ייצור צרופים חדשים של טקסטורות וצבעים. שיטות חיתוכי האבנים התפתחו. גילוי הפלטינה סביב שנת 1900 יצר מהפכה בעולם התכשיטים והשיבוץ עקב תכונותיו הטובות לעבודה ושיבוץ, והחליף את הזהב והכסף.
גילוי חדש היה ייצור הפנינים המתורבתות שהשתלט על השוק האירופי והפך פופולארי בשנות ה- 20.
למעצבים נפתח עולם רחב יותר של יצירה, ניתן היה להשיג מראה שונה מזהב, כסף ופלטינה על ידי הברקה, טקסטורה ושינויי צבע, ניתן היה ליצור זהב אפור וזהב לבן.
כמו כן חלה התפתחות בהכנה ובפיתוח של חומרים סינטטיים או חומרים פלסטיים שנוצרו מחומרים אורגניים במקורם.
בין שנת 1925 לשנת 1930, הייתה התפתחות מהירה בייצור בקליט (שרף סינטטי), שהפך פופולארי בתכשיטי אופנה.