מן הזמרות המזוהות ביותר בדרכה של מדינת ישראל, עוד לפני הקמתה ונודעה בכינוי "מלכת הזמר העברי".
נולדה בשנת 1923 בעיר דמאר שבתימן. עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1925. בגיל 13 החלה ללמוד בתל- אביב, באולפן הדרמה "שולמית" ובגיל 16 התחתנה עם מנהלו (שלמה בושמי).
פרסומה החל עוד בגיל העשרה – טרם קום המדינה: הקליטה שירים ששודרו ברדיו "קול ירושלים" (לימים "קול ישראל") וכשהיתה בת 20 הצטרפה לתיאטרון הסאטירי "לי לה לו". במהלך הופעותיה בתיאטרון זה – הלחין עבורה משה
וילנסקי (למילים של נתן אלתרמן) את השיר "כלניות" (1945) – שהיה להיט (גם כיום…)על הטבע – אך נתפס אז כהתרסה למול הבריטים (כרמיזות לאומיות). העבודה עם וילנסקי היתה צמודה – והוא הלחין את רוב
שיריה, בז''אנר מיוחד ''אוריינטלי'', בתקופת "הזמרות התימניות" כמו ברכה צפירה או אסתר גמליאל. כמובן היו גם מלחינים וכותבים נוספים מן השורה הראשונה בעולם הזמר הישראלי לדורותיו כגון – נעמי שמר. בנוסף היותה זמרת בעלת קול מיוחד – היא נתפסה כאקזוטית, בשל שמלותיה הרקומות והצבעוניות, התכשיטים הרבים שענדה (בשנת 1988 חובר לכבודה השיר "עגילי דמאר" ,מלים: דודו ברק ולחן: יאיר קלינגר, כאפיון המיוחד לה ורגל זכייתה בפרס ישראל) וסגנון הופעתה הייחודי לימים דאז, סגנון ''כור היתוך ישראלי'' על משפחות ברוכות ילדים, העלייה מתימן והקשיים בה, האידיליה התימנית וכו'' ("כרמי תימן", "מרים בת ניסים" ועוד). . שעזר להיווצרות פזמונאות אותנטית מקומית בשנות השלושים – ארבעים – חמישים, בסיס להמשך!
לאחר קום המדינה – שושנה דמארי כבר היתה מפורסמת, ונהנתה ממעמד של כוכבת-על. דמארי משוייכת ל"שביל הסולנים" (ביניהם יפה ירקוני, אריק לביא…) של חלוצי הזמר הישראלי בשנות החמישים, אשר הופיעו בליווי תזמורתי אקוסטי, כאשר הרפרטואר שלה אז שימש את להקת הנח"ל ל''פריצה תודעתית'' לקהל.
את רוב שיריה המשיך להלחין משה וילנסקי (דמארי שרה בתכניתו "פזמון וזמר"). יחד עם יפה ירקוני – חלקה את תואר "זמרת הלוחמים". לא רק זמרת עשירת טעם, אלא גם בעלת היסטורית שחקנית בשני סרטים: האחד – "גבעה 24 אינה עונה" (1955), והשני - "באין מולדת" (1956 : הסרט הישראלי הראשון שצולם בצבע). כמו כן – כיכבה באופרטה הישראלית הראשונה "שולמית" (1957) שעובדה במיוחד בשבילה. הדואט "לשיר אתך" עם הזמר בועז שרעבי – סימל בשנת 1987 שבירת הפסקה ארוכה בהקלטותיה, ושנה לאחר מכן (1988) הוציאה את האלבום "אור" וזכתה כאמור בפרס ישראל.
שושנה דמארי הופיעה גם בארצות חוץ – המקומות יוקרתיים לאורך כמעט כל הקריירה המוסיקלית שלה וגם שם זכתה לפרסום ותהודה, כמייצגת ההווי הישראלי לתקופותיו – בסגנונה ובדרכה המיוחדת.
מבין שיריה המפורסמים והנודעים ביותר: "כלניות", "אני מצפת", "הטנדר נוסע", "צריך לצלצל פעמיים", "צימוקים ושקדים", "הורה ממטרה", "דודי יבוא מן ההרים", "שני שושנים", "עגילי דמאר".