ארי גרין, הוא הוא אריק
איינשטיין, נולד בתל-אביב 3/1/1939, מוכתר בתואר "גדול זמרי ישראל" – בזכות שותפותו והבניית ''הזרם
המרכזי''
בזמר הישראלי מאז שנות ה- 60'' ואילך.
אריק
איינשטיין – החל את ''כוכבותו'' דווקא בספורט, כאשר זכה באליפות ישראל לנוער במקצוע הקפיצה לגובה. אך באמת – את קפיצותיו לגובה השקיע בכיוון המוסיקלי, בהתמודדות המקצועית ובחידושים. בעידודו של אביו (יעקב – שחקן תיאטרון ''האוהל''), החל דרכו בלהקת הנח"ל (שם פגש את יהורם גאון ואת גברי בנאי), השתחרר בשנת 1959 והחל להופיע בתיאטרון ומופעי בידור ("בצל ירוק"). מהר מאוד השתלב בין האמנים הזמרים וכבר ב- 1960 שר והקליט, גם את השיר "עיר לבנה" (נעמי שמר). מאז דרך כוכבו בנתיבי הזמר הישראלי, אך במגוון רחב של פעילויות: ז''אנר המוסיקה של שנות ה- 60'', ממובילי ''גל הרוק'' של שנות ה- 70'', פופולרי מאוד מבין מבצעי ''שירי ארץ ישראל'' לאורך השנים, רב גוני (שחקן, בדרן, לקהל מבוגרים/צעירים/ילדים, ''דוחף'' ומכיר בכשרונות עולים…(וגם מעט לאחרונה – פרשן ספורט…)בכל זאת – נשאר בו משהו ספורטיבי מנעוריו).
לאורך יותר מארבעים שנה בזמר הישראלי – הקליט איינשטיין יותר מ- 500 שירים (כ- 34 אלבומים), מכר יותר מ- 700,000 תקליטים(!), עבד עם אנשי ''הזרם
המרכזי ''הישראלי, הכניס לתוכו נוספים וחדשים עם ז''אנר הרוק.
להקת הנח"ל של סוף שנות ה- 50'' – היא המקום המרכזי שנתן את
סימון הקונצנזוס בזמר העברי. משם ממשיך איינשטיין את דרכו אל התחנה המרכזית הישראלית הראשונה שלו – "
בצל ירוק", שם אחד הביצועים הכל כך מזוהים עימו הוא השיר "ליפא העגלון". ב
תקליט סולו ראשון (1960) שלו – כבר משתף כותבים איכותיים (עמוס אטינגר, יוחנן זראי, נעמי שמר…).
"
שלישיית גשר הירקון" - הלהקה המצליחה ביותר של שנות ה- 60'' בזמר הישראלי הפופולרי. איינשטיין שותף בה, אך לוטש עיניים לשני כיוונים נוספים: סרטים ("
סלאח שבתי" – מאושיות הסרטייה הישראלית גם כיום, "אולי תרדו משם"), הקלטות סולו (עם או בלי השלישייה,
זכיות מקום ראשון בפסטיבלי הזמר העברי – 1965 "איילת החן"/ 1966 "ליל סתיו"). את שעות ''הפנאי'' – ניצל לטובת האזנה לרוק''אנדרול ו''ביטלס'' (הכנה של ממש לפריצת הרוק הישראלי בשנת 1970 ואילך). דווקא אותם נסיונות ראשונים ברוק – לא צלחו כל כך, אך הכשירו את הדרך לעבודת ''להקות הקצב'' ("
האיינשטנים" שנת 1966). במקביל – שמר איינשטיין על מגע ''קרוב והדוק'' לשוק הבידור המקומי במופע המצליח "ערב של שושנים" עם שייקה אופיר, תוך המשך החזקת התואר ה"ארץ ישראלי הגזעי" (למרות פעילותן הנמרצת של להקות צה"ל ומבצעים אחרים במרכז במת הזמר העברי דאז).
הדהרה קדימה – או העלאת רף גובה הקפיצה של איינשטיין – המשיכו עם "
החלונות הגבוהים" (1967) – כהרכב החלוץ במוסיקת הרוק הישראלית – וממנה למדו האחרים להמשך. החלה "מהפכת הרוק הישראלית". היה שיתוף פעולה איכותי למול אנשי הבידור הישראלי – שאיינשטיין בחר לעבוד איתם (ג''אז, כותבים- יוצרים, וגם –
שלום חנוך, אשר הפך ליותר מסתם אחד נוסף ברשימה של איינשטיין, שותפים לשיר "פראג" בפסטיבל הזמר לשנת 1968 והפך ל''קלאסיקה'' בזמר העברי – כולל שבירת מוסכמות ישראליות בהשמעתו בפסטיבל). תקליט הרוק הראשון יוצא בשנת 1969 – עם חברי להקת הצ''רצ''ילים=
"פוזי" (כינוי לאשתו של איינשטיין…), מספק ז''אנר רוק חדש בארץ, קול שירה אחר מן המוכר ועטיפת תקליט בסגנון חדש (שיווק…).
1969 – מסמלת גם את גיבוש הקבוצה הבוהמיינית (זוהר,חנוך, דוידזון,שיסל…), אשר הובילה את שנות ה- 70''.
שנות ה- 70'': "חבורת לול" עם התקליט ו
הסרט "שבלול" – שיגעה את המדינה (והסרטים שבאו אחר כך). גם כיום מהווים קטעי השירה והמערכונים הומור פופולרי… ההשפעה הביטלמנית ניכרת בו, אך התוכן הוא ההוויה המקומית. החידוש היה בגישת הטקסטים – "שרים כמו שמדברים". המקוריות הגדולה – זכתה למקום של כבוד במוסד התקשורתי המרכזי (הצעיר יחסית)-
הטלויזיה: תשראלי המשיכו להופיע – כאשר איינשטיין ממשיך לשתף פעולה (ואחרים איתו) עם ''אמני המרכז'' (1971 – התקליט "בדשא אצל אביגדור", "לול 3"), מלווה להקות "מתחילות" יחסית (הצ''רצ''ילים – אשר עוזבים לנסיון לאנגליה בשנת 1971, להקת "הפלטינה", להקת הרוק "אחרית הימים", הרוק המתקדם עם שם טוב לוי, הבידור עם דורי בן זאב).
שנת 1973 – מחזירה את איינשטיין למובהקות ''הזרם -המרכזי הארץ- ישראלי''. אחרי תקופת שפל (אישית – של סמים, מקצועית – של אי הצלחות גדולות), חידוש שירים באלבומים מצליחים ("ארץ ישראל הישנה והטובה"…),
בין ההופעות (כמו "סע לאט") – עולות על במת הבידור להקות משניות שהופכות לחלק מן הזרם המרכזי ("תמוז") והמשיך לעבוד עם יוצרים וזמרים נוספים (מהם וותיקים: שלום חנוך ממש ''סיפור אהבה''/מיקי גבריאלוב אורי זוהר/אריאל זילבר/יוני רכטר/שם טוב לוי, מהם ''מתחילים'' – להם נתן במה ומיקרופון: נתנאלה/ אסתר ואפרים שמיר/שלמה יידוב/דפנה ארמוני…). בסוף שנות ה- 70'' עולה הפופולריות של שלום חנוך (עדיין עם מופע משותף) – ואיינשטיין מבין שהוא צריך "להוריד הילוך".
שנות ה- 80'': מאופיינות ברגיעה בז''אנר בו הופיע איינשטיין. רובו "רך" וארצישראלי ("ארץ ישראל הישנה והטובה" – חידוש של שירים, "חמוש במשקפיים"). 1982 – תאונת דרכים קשה משפיעה עליו – והא מפסיק להופיע בפני קהל. אזי באים תקליטיו האחרים ("שביר","תוצרת הארץ","אוהב לבות בבית"…). ההצלחה הגדולה היתה "הייתי פעם ילד" (1989) – לילדים, עם המשך של הקלטת "כמו גדולים" (1990).
שנות ה- 90'': איינשטיין שם דגש על הקהל הצעיר (הילדים) – ולמרות גילו הוא מתאים עצמו אליהם. בשנים אלה יש המשך החייאת וחידוש שירי הנוסטלגיה (בהקלטות,וידיאו,קליפים, "קצת לקחת חזרה", עבודה עם ''ענקי העבר'' יפה ירקוני וענקי ''עבר קרוב'' כמו של ''כוורת'') – בצד חדשים . 1995 – לאחר רצח רבין – יוצא לאור שיר שכתב עוד לפני הרצח "זה פתאום נפל עליה" – שכל כך ''התאים'' לאווירה הקשה בארץ אז.
המאה העשרים ואחת: איינשטיין "מגיב" גם לזכיית קבוצת הכדורגל אותה הוא אוהד – בשיר "אדומה שלי" (2000), זוכה ברייטינג "המושמע ביותר" ברשת ג'' לשנת 2000 , משתף פעולה עם יוצרים צעירים מז''אנר אחר (מיכה שטרית), ומוציא תקליט נוסף "בואנוס נוצ''אס" (2003), בו יש 6 שירים פרי עטו ובנוסף ואחרים שהם חידוש כותבים וותיקים (לאה גולדברג…) ןעכשוויים (פוליקר,דוכין, סחרוף), תוך ששוב הוא נעזר בלהקה צעירה בהקלטת האלבום.
2004 – יוצא שיר חדש שלו יחד עם בתו של ה"ענק" אלתרמן. איינשטיין שומר על הילוך קבוע, אך מוכיח כושר.
סיכום: לאורך כל דרכו – נשמר שמו של איינשטיין במקום של כבוד בקידמת הזמר הישראלי, תוך שהוא מחליף מדי פעם בכיסאות מחדשים/מרעננים, אך הם תמיד בשורה הראשונה, אליה "משך" נוספים טובים.