.
הציור - דיוקן עצמי 1917 - של אוסקר קוקושקה
קוקשקה עומד מול מראה ומצייר את עצמו מבפנים.
אוסקר קוקושקה ( 1886 – 1980) הינו צייר
המשתייך באופן מובהק לזרם האקספרסיוניסטי. הצייר האקספרסיוניסט לא מתעניין במה שנקרא " מימזיס" - חיקוי והעתקת המציאות. הצייר האקספרסיוניסט משתמש במודל על מנת לבטא הלך רוח, רגשות, מזג ותהליכים נפשיים. ציור אקספרסיוניסטי לא מבקש לתעד או לחקות את מה שנראה במציאות. הצייר האקספרסיוניסט נותן ביטוי לעולמו הפנימי באמצעות הציור, המודל שאותו הוא מצייר משמש כמתווך. קוקושקה, צייר שבאחרית ימיו הגיע לגדולה וזכה להערכה ולכבוד, טיפס במעלה ההצלחה כשדרכו רצופה מכשולים ומפחי נפש. תרמו לכך מצבו הבריאותי שניזוק בעת פציעה בקרב בשנת 1915 .
הדיוקן העצמי שלפנינו, מציג משיכות מכחול קצביות, חסרות מנוחה ותקיפות. הן מתרוצצות על פני כל הציור במקצב פרטי משל עצמם. מאין מחול. ניתן לומר שאצל קוקושקה המכחול יוצא למחול. אלה, סובבות במין מעגל שיוצר תנועה סיבובית נמרצת שבה מתוארת זרימה שאין לה סוף ואין לה התחלה. לרגעים נראה שאלה הן תולעים רוחשות על פני הבד ולעתים סלסולי צבע דקורטיביים משהו. הנחות מכחול אלה אינן מעוניינות להתעכב על פרטים מזהים מתוך המציאות. פרטים כמו האריג, הקפלים, הצורה. אלה יוצרים מרקם משלהם. לא מרקם האריג שבמציאות הוא שקובע את מראה התמונה אלא, המרקם שהצייר יצר על גב התמונה. משיכות מכחול אלה גם לא מנסות לייצור אשליה של תלת מימד, נפח וייצוג ריאליסטי של דמות אדם שבמקרה הנדון הוא דיוקנו של הצייר. משיכות מכחול אלה מופיעות כשפה. שפה העומדת בפני עצמה. זו שפתו האישית של קוקושקה המספרת את סיפורו האישי שלו. אומרים , כתב ידו. הצבעים בתמונה קודרים ומגווננים. אין אלה צבעים רוויים אלה הם גוונים ובני גוונים פרי מכחולו הרוטט. צבעים קרים שחוממו מעט על ידי הצבע הלבן והצהוב. העבודה כולה מנגנת על טונים שונים בסולם הצבעים של כחול, ירוק, שחור. החלקים הבהירים בציור הובהרו עלי צבע לבן או צהוב ובכך יצרו תחושה של צבעים אמביוולנטיים ספק צהוב ספק ירוק. ספק חם ספק קר. כתם לבן אחד ממוקם במרכז התמונה. הצווארון.
כאילו רוצה לומר שמקור הוא נקודת המפגש שבין הרגש לשכל. הרגש שמיוצג על ידי הלב והשכל על ידי הראש.נקודות אור בהירות אחרות מתרוצצות על פני הפנים. מזכירות אולי הבזקים המוכרים להלומי קרב..... על אף שזהו ציור דיוקן, ועל אף שלהבעת הפנים בציור זה יש משמעות רבה, בכל זאת הראש תופס חלק קטן מאד מתוך כל התמונה.... הצייר מציג חלק גדול מפלג גופו העליון כשהוא לבוש בחליפה ועניבה. האם אלה הם בגדי העבודה של הצייר? האם הוא התלבש לכבוד"ההופעה" ? תוך שהצייר מלביש את עצמו ו" מעטר" את בגדיו, הוא חושף את רוחו ונשמתו. שכן משיכות המכחול והצבע אינם מרמים. האם מנסה הצייר לדבר על גוף ונפש, או האם על רגש ושכל?
הראש נוטה מעט לצד שמאל, העיניים נראות עגומות ומהרהרות, מביטות הישר אל נקודה רחוקה. כאילו מנסה להבקיע משהו נעלם ולגלות אותו. המבט הוא ספק שואל, ספק אומר ועדיין עגום. הפה קפוץ . עצב עולה מתוך הציור. עצב ואיפוק.
על אף שהציור נראה זורם והרמוני, עדיין אפשר להבחין בכמה ניגודים. למשל, עבודת המכחול על פני הדיוקן ( פנים וגוף) נראית כעבודה קצבית וזורמת, עשירה בתנועה ובצבע , לעומת עבודת הרקע שהנה פחות צבעונית ותנועת המכחול שם שטוחה יותר ואחידה. משיכות המכחול לא מסולסלות אלא יוצרות קווי רוחב.אווירת הצבע ברקע היא כחולה סגולה ויוצרת תחושה של מאין אופימיות. עדיין ניכרת גם שם הסערה אך היא באה לידי ביטוי באופן שונה. הצבע הכחול סגול שמקיף את הראש מרמז על צורה של הילה. קוקושקה העיד על עצמו שהוא ניחן בכוחות על טבעיים.
ניגוד נוסף - הבעת הפנים משדרות עצב שקט ומלנכוליה, ואילו משיכות המכחול משדרות רעש וסערה. זאת אולי הסערה המבורכת המזינה את הצייר.
כתם שחור אחד בלתי מוסבר שחורג מהקצב הכללי במתחם הרקע, נמצא בסמוך לפנים בצידה הימני של התמונה...... ייתכן שכתם זה שנמצא בסמוך לראשו מרמז ומצביע על פציעתו.
הצייר מציב את דמותו בקדמת התמונה ומשאיר את הרקע הקודר מאחור. יוצא ממנו באמצעות תווי הפנים הבהירים וחוזר ומתמזג עמו באמצעות השיער השחור. הציור מפגין ומדגיש את הסערה המתחוללת בראשו ובנפשו. התבוננות מעמיקה והכרות עם תולדותיו של הצייר מגלים שהסערה שהמכחול מתאר היא לא רק , הכאב הפיזי המתחולל בתוך גולגולתו, אלא גם סערת הנפש. אכן, כף ידו הימנית שולחת אצבע לכיוון בית החזה, מקום משכנו של הלב. אולי גם מבקש הוא להזכיר שגם ריאותיו נפגעו באותו קרב. הקשר בין נשמה לנשימה. קוקושקה, מעיד על עצמו שסערות הנפש שידע, רוחו הנכאה ובעיותיו הפסיכולוגיות נבעו לא רק עקב פציעתו בקרב אלא גם בעקבות יחסיו הטראומטיים עם אלמה מהלר אלמנתו של הקומפוזיטור המפורסם. בציור דיוקן עצמי זה, קוקושקה מביא לידי ביטוי תחושות אמיתיות של דפרסיה. קוקושקה מייצג קבוצה של אמנים שלא ניסו לחזר אחרי הקהל ואחר אהדתו. קוקושקה צייר נאמן לדרכו. צייר המבטא, אם במודע ואם באופן בלתי מודע את עולמו הפנימי\ הנפשי והסוער.
( self-portrait 1917 , Canvas, 78X62 , Wuppertal , Von der Heydt Museum ) כתבה:
פורסם ב-: אוגוסט 03, 2007
ביקורות ותקצירים נוספים בנושא תולדות האמנות
סיכומים נוספים של nuritoor
More