להוציא את הסריגה מהסבתא
מאת שרון יצחקי
סבתא
סורגת הפך להגדרה הכי מזוהה עם הסריגה בעשור האחרון, ויצר
סטיגמה מרתיעה
ומכלילה שדחקה את הסריגה לפינה שמאוד לא נעים לעמוד בה, כמובן שכבודה של
הסבתא עם הזמן הפנוי לסרוג לנכדיה גרבונים וסוודרים מונח במקומו, אך אם
מסתכלים על הסריגה והתפתחויותיה לאורך ההיסטוריה רואים שבעצם את הסריגה
לסוגיה אפשר לשייך לכל דבר אחר לפני שמשייכים אותו לסבתא.
את
המקור הראשוני לסריגה קשה מאוד לאתר, עדויות לפריטי
סריגה נמצאו בחפירות
במצריים, ובמדינות שונות באירופה. במצריים נמצאו גרביים סרוגות שגילן
הוערך בכ 1000- 1500 שנים, אך לאחר בדיקות מדוקדקות הוחלט שהגרביים
המדוברות לא נסרגו בעבודת יד אלא נעשו מאריג מיוחד הדומה לסריגה.
הסריגה היא האחות הצעירה של האריגה והטוויה, לסרוג זה משהו בין לקשור לבין לאחד, המילה סריגה ניכנסה למילונים רק בסביבות שנת 1530, דיי מאוחר בשביל עבודת יד שרבים מחוקריה מייחסים את מקורותיה לשנת 3000 לפני הספירה...
הסריגה
בשתי מסרגות הגיעה לאירופה מהמזרח התיכון דרך ספרד, באירופה עד מהרה
הוחלפו תחתיות וגרבי בד בגרבי משי סרוגות בעבודת יד קפדנית ומקצועית,
כשהמלכה אליזבת החלה ללבוש כאלו הדרישה עלתה בקרב המעמד העליון, וסריגת גרביים מחוטי משי הפכה להיות לעבודה שניה בבתי עניים כהשלמת הכנסה.
במאה
ה 16 וה 17 הפריטים הסרוגים כגון גרביים, כפפות, ואפודות הפכו להיות לפריט
לבוש מאוד אופנתי אצל המעמד העליון, המון אנשים במעמד הפועלים למדו את
טכניקת הסריגה וסיפקו את הסחורה לכל דורש.
לבישת
דגמים סרוגים חילחלה משם למעמד הבינוני וגם שם הפכה לאופנה עד מהרה,
העיצובים הדגמים ודוגמאות הסריגה החלו אז להתפתח. סריגת חבלים למשל עברה
מאימא לבת כמו מסורת, לצערינו המון דוגמאות סריגה נעלמו עם השנים מאחר ורק
בתקופה מאוחרת החלו להעלות על כתב ולשמר את ההוראות.
סריגה במסרגה אחת, קרושה, קיבלה את שמה מהמילה הצרפתית לוו croc, סריגת הקרושה כפי שמוכרת לנו כיום היא הצעירה
מכל עבודות היד האחרות שהזכרתי למעלה, היא פותחה במאה ה 16, ושמה תחרת
קרושה. אך גם מקורותיה מבלבלים ולא מגיעים ממקום אחד, כיוון אחד מוביל
אותנו למזרח התיכון, כיוון שני לוקח אותנו לשבט אינדיאנים ביערות הגשם
שבדרום אמריקה, וכיוון שלישי לוקח אותנו לסין, כל אחד מכיוונים אלו מציע
סגנון, עיצוב ותפיסה שונה לגבי הסריגה במסרגה אחת.
הגילדה הראשונה לסריגה כמקצוע הוקמה בפריז בשנת 1527, הסריגה היתה באירופה למקצוע גברי, גברים סרגו גרביים לצבא.
בעשרות
השנים האחרונות, הסריגה בכל מכשיר אפשרי קיבלה מקום מרכזי מאוד בתרבות
החברתית, בשנות השישים אופנת ההיפים לקחה את הסריגה לעיצובים ושילובי
צבעים בולטים, בשנות ה 70, אין בית בישראל שלא היו בו מסרגות, וחוברות
פולגת ואמפיסל למינהן, בעיתונים המובילים לנשים היה מדור סריגה שהציע
דוגמאות שונות בכל פעם, ובשנות ה 80, שלא היו מתקיימות בלי הסוודרים עם
גימורי הפטנט של ביל קוסבי.
ואז בפתאומיות סריגת היד נעלמה!.
לשוק
פרצו סריגי המכונה ותעשיה שלמה וכבדה מאחוריהם, הסריגים ניראו עדינים יותר
מסריגת היד, וזולים בהרבה יותר מהצמר, וגם, שהיו כבר מוכנים, לא היה שום
צורך לשבת ימים שלמים ולסרוג סוודר. מי שנישארה לסרוג מיד ספגה את כינוי
סבתא סורגת...
התרבויות
המעטות ששמרו על תרבות הסריגה שלהם, כמו ברומניה, ברזיל, בוליביה, ספרד,
אירלנד ורוסיה הצליחו בזאת מאחר והסריגה אצלהם היא תרבות חברתית מוכרת
ומקובעת, היא לא אופנה חולפת שיכולה לעבור ברגע שצו האופנה יחליט בכך.
בשנים האחרונות החלה התעוררות מחודשת בעבודות יד סרוגות, פריטים כגון שאלים, ווסטים, שרוולונים, צעיפים וכו'', אך ההתעניינו היא לגבי הפריטים המוגמרים ולא לגבי הסריגה שלהם.
למרות חדוות היצירה, למרות יכולת יצירת הטקסטורה שרוצים, למרות חופש העיצוב ומגוון החומרים המוצעים,
עדיין מעטות אלו שישבו ויסרגו פריטים אלו, הרוב יעדיפו לקנות פריטים אלו
כבר מוכנים, אך לא באמת לשלם את המחירים שמתגמלים נכונה את היוצר של
פריטים אלו.
בכל
המקומות שחקרתי את הסריגה מצאתי את הפעולה הזאת כפעולה חברתית, כמה חברות,
ולפעמים גם חברים, מתיישבים יחד לסרוג, בקרב הסורגות בבוליביה מצאתי נשים
שכל הזמן סורגות, בין שכנות או חברות בחצר או בגינה
ומעבירות כמה שעות יחד, גם ברומניה השכנות יוצאות לפתח ביתן לרקום ולסרוג
כדי לראות אחת את השניהגם להציע את עבודתן לעוברים והשבים. בארצות הברית כבר המציאו ביטוי לכך stitch n bitch
, לסרוג ולרכל, בכמה סדרות פופולריות בטלויזיה אפשר אפילו לראות מעגלי
סריגה כאלו, ואפילו כמה שחקניות קולנוע מפורסמות שמודיעות בגאווה שהן לא
זזות לשום מקום בלי המסרגה...
אז מה דעתכם? עדיין אתם חושבים שרק סבתא סורגת?.. .