חשיבותה המדעית של השאלה באיזו מידה ניתן להסתייע בתיאורי המקרא לשם שחזור שלבים שונים בהיסטוריה של עם ישראל נובעת מכך שהמקרא
תופס מקום מרכזי וכמעט בלעדי בשחזור תקופות מסוימות, שאין, או כמעט ואין, לגביהן מידע ממקורות חוץ-מקראיים. זו שאלה חשובה במסגרת דיסציפלינות כגון ארכאולוגיה, חקר המקרא והיסטוריה, המסעירה חוקרים ועומדת בראש דיונים וכנסים רבים, אך היא רחוקה מלהיות מדעית בלבד, ויש לה השלכות רבות על תחומים נוספים.הפולמוס על האמת
ההיסטורית במקרא עורר בשנים האחרונות סערה גדולה בחברה הישראלית. השאלות העולות ממנו מעניינות את הקהל הרחב לא רק מתוך סקרנות לגבי העבר, אלא גם מפני שהעבר המתואר בתנ"ך – בין אם כאמת היסטורית ובין כמיתוס לאומי – מילא וממלא תפקיד חשוב מבחינה תרבותית, פוליטית וכמובן, דתית.
הארכאולוגיה המקראית והזהות הלאומית הישראליתהדיון המדעי בנושא ההיסטוריות של המקרא מתקיים במסגרות הארכאולוגיות זה שנים רבות. עם זאת, הממצאים החדשים והמסקנות המהפכניות הנובעות מהם לא הגיעו לתודעת הציבור הרחב. אין זה מקרה של הסתגרות אנשי המדע ב'מגדל השן' האקדמי – ספרים ומאמרים רבים אודות נושא זה פורסמו בעברית ואפילו בעיתונות היומית. ייתכן כי הקושי בחלחול המידע נובע מתפקידה המרכזי של הארכאולוגיה המקראית בעיצובה של הזהות הלאומית הישראלית.הקמת מדינת ישראל נתפסה בעיני מכונניה כחידוש עצמאות עם ישראל בארצו מתקופת המלוכה וממלכת החשמונאים. הם חשו שהם מגשימים את צו ההיסטוריה. האוכלוסייה החילונית, שדחתה את היסודות ההלכתיים של התלמוד, אימצה את התנ"ך כאמצעי להידוק הקשר עם הארץ. היא ראתה את הארכאולוגיה ככלי אובייקטיבי ההופך מיתוס להיסטוריה, וקבלה בממצאיה כהוכחה לצדקת הדרך הציונית. ערעור האמינות ההיסטורית של התנ"ך פוגע באשיות הזהות הלאומית של ישראלים חילונים רבים. מתנגדיהם של הארכאולוגים הישראליים השוללים את אמינות התנ"ך מגדירים אותם כפוסט-ציוניים, וטוענים שהם מונעים מעמדות רעיוניות מובהקות: אחרי הדגש הציוני החזק שהושם על הזהות היהודית הישנה-חדשה, הנבנית, בין השאר, על אימוצו של המקרא, באה כעת ראקציה המתבטאת בביטול הייחוד הדתי והלאומי של היהודים על ידי התנכרות למקרא. הארכאולוגיה המקראית ושאלות פוליטיותהציונות נשענת על התנ"ך ובמידה רבה על ההיסטוריוגרפיה המקראית, והיא עשתה שימוש פוליטי-לאומי בגישה הפחות ביקורתית בחקר תקופת המקרא. המקרא משופע בהבטחות טריטוריאליות, ומתאר את זיקת העם היהודי לארץ-ישראל החל מתקופת האבות. ערעור על ההיסטוריות של סיפורי המקרא עשוי להתפרש כערעור על 'זכותו ההיסטורית' של עם ישראל על ארץ-ישראל. ואכן, להשקפה הרוויזיוניסטית השלכות מרחיקות לכת בדבר עצם שייכותו של עם ישראל לארצו בעת העתיקה, ואפשר לייחס לחלק מחסידיה, המבקשים לשלול את אמינותו של התנ"ך כספר היסטוריה וכספר מוסר כאחד, מניעים פוליטיים אנטי-ציוניים. חוקרים אלה טוענים כי ישראל הקדומה היא רק רגע בודד וקצר בהיסטוריה של פלשתינה, וממלכת דוד ושלמה היא בגדר המצאה שנובעת במידה רבה מהצורך להצדיק את הקמת מדינת ישראל. לדעתם, המחקר הנוצרי-ציוני של המקרא בא להשתיק את הקול הפלסטיני, לאשש את הקולוניאליזם הציוני, ולבסס את קיומה של מדינת ישראל על ידי המצאת עבר מדומה ובדוי.הארכאולוגיה המקראית והאמונה הדתיתברבות מהתגובות שהתפרסמו בעיתונות היומית ובספרות המקצועית נכתב כי לויכוח על היסטוריות המקרא אין כל קשר עם האמונה הדתית. האדם המאמין אינו מחפש הוכחות לאמונתו. לגביו עומד המקרא בזכות עצמו, ואינו נתון לביקורת או זקוק להוכחה. עם זאת, חלק ניכר ממכתבי התגובה הנזעמים שהציפו את מערכות העיתונים נכתב על ידי קוראים הנמנים על הציבור הדתי, שהתרעמו על הטלת הספק באמינות המקרא. הטקסטים המועמדים למבחן הארכאולוגיה מבטאים אידאולוגיה הקוראת לעבודת אל אחד, במקום אחד ולשלטון של מלך אחד. אידאולוגיה זו חלחלה אל היהדות של ימי הבית השני ודרכה חדרה אל הנצרות הקדומה. הערעור המדעי על אמיתותו ההיסטורית של המקרא פוגע בערכים מרכזיים של התרבות היודיאו-נוצרית.