ארץ דגן ותירוש

הוצאת: יד יצחק בן-צבי, 2008 

ממה התפרנסו תושבי ממלכת יהודה?

איך תפקדה מערכת-הכלכלה בימים ההם?

עם מי סחרו אבותינו אז?

חיה כץ כתבה עבודת דוקטורט על כלכלת ממלכת יהודה, ועיבדה אותה, בספר  <230 עמ'> זה, שנקרא: "ארץ דגן ותירוש... ארץ זית שמן ודבש" – הכלכלה בממלכת יהודה בימי הבית הראשון". הספר מציג את תובנות הארכאולוגיה הכלכלית; מציג את ענפי היצור ביהודה ואת הפעילות המסחרית הפנימית בה;  בוחן – בנפרד – את הפעילות המסחרית הבינן-לאומית במאות ה9-8 לפנה"ס וה7-6 לפנה"ס <תקופת השליטה האשורית שקישרה את מדינות האיזור בפעילות מסחרית ענפה>; מאבחן את הפעילות הממלכתית-המאורגנת, ומונה את האחוזות המלכותיות.

הקושי  המרכזי האורב לפתחו של ספר מהסוג הזה – עיבוד דוקטורט לספר – הוא מידת הפירוט המקצועי שיש להביא בו. הספר פונה לקהל המשכיל שאינו מקצועי – שכן האחרון יעיין בעבודת-הדוקטורט עצמה.  קהל היעד מעונין בנושא, בהשלכותיו על נושאים אחרים <כמו: הכרת חיי היום-יום בימי המקרא, פירושים אלטרנטיביים לטכסט המקראי ועוד> והוא מגיע לקריאה כשהוא מכיר, כללית, במה מדובר;   אך המחברת, מסיבותיה היא, שילבה בספר קטעים 'מקצועיים' <כמו: לוחות ממצאי הקרמיקה הפיניקית, לוחות מימצאי הצדפים ועוד> ארוכים; קטעים שהקורא הרגיל לא יעיין בהם במפורט – וממילא את התובנות הנובעות מהן היא מביאה בהרחבה.

מאידך, הספר כתוב בלשון בהירה, והוא פורש יריעה ברורה ומענינת של ההיבטים הכלכליים של תקופת המקרא בממלכת יהודה.

ספר מענין, קריא ומרחיב את הדעת – למרות ההרחבות המיותרות בו.