פרומתיאוס הכבול

פרומתאוס (החושב מראש) היה, על פי המיתולוגיה היוונית, אל מדור הטיטאנים, דור האלים הראשון, צאצאיהם של אמא אדמה (גאיה) ואל השמיים (אוראנוס). פרומתאוס עזר לזאוס, מלך האלים האולימפיים, דור האלים השני, לנצח את הטיטאנים והפך כך ליד ימינו.
ביצירתו המפורסמת "תיאוגוניה" מספר משורר המיתולוגיה הקדום בן המאה השמינית לפני הספירה, הסיודס, על סעודה גדולה שערך זאוס לכבוד הניצחון על הטיטאנים במקונה. פרומתאוס נקרא לחלק את מנות המזון בין האלים לבני האדם. במנה האחת שם פרומתאוס מנות בשר דשנות ועטף בקיבה ובמעיים שאינם ראויים למאכל. במנה השנייה הוא שם מנת עצמות תחת מעטה שומן. זאוס בחר במנה שנראית יפה וטובה יותר, כלומר בעצמות. כשגילה זאוס את התרמית הוא התרגז והעניש את בני האדם בלוקחו מהם את האש. בכך דן זאוס את בני האדם לכליה. בני האדם נחשבים כאן יצורים התלויים תלות מוחלטת באלים והם מופעלים ומונעים ע"י יצרי האלים. זאוס נחשב כאן לאל חזק ויציב והוא שולט ביד רמה על הנעשה בחברה. הוא מייצג את תפיסת האמונה העיוורת באלים אשר מעצבים את תפיסת העולם החברתית והערכית של האדם.
בתגובה, פרומתאוס, אוהב האדם, התגנב אל האולימפוס, גנב את ניצוץ האש, שם אותו בתוך קנה של שומר והחזיר את האש לבני האדם. כשגילה זאוס את אשר עשה פרומתאוס הוא החליט להעניש גם את פרומתאוס וגם את בני האדם. הוא ציווה על הפייסטוס ליצור מאדמה וממים צלם אישה יפיפייה וכל אחד מהאלים נתן לה מכוחו וכישוריו: אתנה לימדה אותה לתפור ולארוג, הלבישה אותה בשמלת כסף, כיסתה את פניה בצעיף ארוג ולשערותיה ענדה נזר זהב. הרמס נטע בנפשה מרמה, חוסר בושה וכישרון לשקר. אפרודיתה נסכה בה חן שמעורר דאגות ותשוקות. כך נוצרה פנדורה (בעלת כל המתנות) והורדה לארץ. היא ניתנה לאפימתאוס, אחיו של פרומתאוס שלקח אותה לאישה למרות אזהרותיו של אחיו. מתנותיה של פנדורה היו אסון לאדם. בכד בו היא הייתה מצוידת היה שלל רב של פגעים, סבל ומחלות לבני האדם שלא ידעו צער קודם היות ולפנים הם חיו כחופשיים מסבל. רק התקווה לבדה נשארה בכד. פרומתאוס שלל מבני האדם את היכולת לחזות את מותם. כך נותרה להם התקווה. פנדורה, שמייצגת את העורמה ואת הפיתוי הניתנת לבני האדם כ"מתנה" מכילה את כל תכונות האלים אך היא נושאת אותן כאסון לאדם. האישה מייצגת כאן את העורמה והפיתוי. עם הופעת האישה, האדם אינו בא מן האדמה יותר ואינו חי בהרמוניה עם הטבע. הזרע שקודם צמח מעצמו, עכשיו מוצפן באדמה ומשקף עמל, עבודה קשה וחוסר ודאות לגבי העתיד התלוי בעונות השנה ומפגעיהן. האישה אשר מצד אחד נותנת לאדם מסגרת ומשפחה כובלת אותו ויוצרת בו את הצורך לפרנס ולעבוד קשה למחייתו מן הצד השני. זהו מצבו הטראגי והמתמיד של האדם שמעתה יסבול ויעמול קשה.
עונשו של פרומתאוס היה אכזרי לא פחות. זאוס ציווה לקשור אותו באזיקים לצוק סלע בקצה העולם כאשר נשר מגיע מדי יום ומכרסם את כבדו. זאוס אמנם הרשה להרקולס בנו, כעבור זמן, להרוג את הנשר אך לא כתוב במפורש אם אכן פרומתאוס שוחרר מכבליו.
אצל הסיודוס מייצג סיפור פרומתאוס את היחס האמביוולנטי בין האלים ובני האדם, את סיפור הידרדרותו של המין האנושי ואת עליונות האלים. במחזהו של המחזאי היווני, בן התקופה הקלאסית, אייסכלוס, בניגוד לגרסת הסיודס, זאוס הוא שליט חדש החושש למקומו. זאת גם הסיבה שפרומתאוס מאיים עליו. זאוס זקוק לו למתן התשובות בדבר עתידו. הוא שולח את הרמס לבקש מפרומתאוס לספר לו את סודות העתיד ופרומתאוס עונה לו, למרות הצעתה של אוקיינוס והמקהלה שלא ירגיז עוד יותר את זאוס, כי רק הזמן הינו מורה שמלמד הכל. הוא מוכן להישאר כבול לסלע, כבול לסבלו רק כדי שזאוס לא יקבל את מבוקשו ובסופו של דבר יודח מכיסאו. או אז מטיל זאוס על פרומתאוס עונש נוסף אשר ידכא את רוחו ולבסוף יגרום לו לספר את הסוד. הברק של זאוס יבקיע את הסלע ופרומתאוס יבלע בתוכו למעמקי האדמה. כשיעלה פרומתאוס מתוך האדמה, יבוא נשר ויקרע את גופו לנתחים ויכרסם את כבדו עד שיחשיך. במהלך הלילה יחזור מצבו של פרומתאוס לקדמותו רק כדי שעינויו יחזור שוב לכשיפציע היום.
העלילה של אייסכלוס כוללת גם את ביקורה של איו אצל פרומתיאוס. איו הייתה מאהבת של זאוס שנשלחה לגלות ארוכה ואכזרית בגלל הקנאה של הרה, אשת זאוס. פרומתיאוס יודע שסיפורה של איו יסתיים בהצלתה ובעקיפין גם בהצלתו. הוא מספר לה כי אחד מצאצאיה יהיה זה שישחרר אותו מסבלו.
פרומתאוס, אצל אייסכלוס, מלמד את בני האדם לצפות את החיים, לקרוא את המציאות ולהשתמש בה. הם מגלים באדיבותו את המדע ואת השפה, הם לומדים להבין את משמעות עונות השנה ולהשתמש בהן לצורכיהם. הם לומדים את מיומנות אילוף החיות, את בניית כלי השייט, את המסחר, את רקיחת התרופות ואת לקיחת האחריות והשליטה על עתיד חייהם. האש מסמלת במחזה אתת הידע והכוח לקחת אחריות על החיים ולעצב אותם, את רכישת המיומנויות, את למידת המדע והפילוסופיה ומתוך כך את יצירת התקווה לעתיד טוב יותר. כך, מיתוס פרומתאוס סימל לאורך ההיסטוריה את התפתחותו של האדם בתוך ההיסטוריה. סיפור פרומתאוס משמש כמיתוס דרכו תיארו מחברים רבים, סופרים, משוררים ופילוסופים שונים (בין השאר שילר, גתה, ניטשה וקאמי) את תפיסת העולם בה האדם הוא המעצב את חייו, הוא היוצר אותם, תוך כדי מאבק באלים הכוחניים, הקיימים או הדמיוניים. זוהי תפיסת העולם של הפיתוח והקדמה, של הסיכוי להתקדמות המין האנושי לעתיד טוב יותר.