המתת חסד בעשרות השנים האחרונות מקדישה האתיקה המודרנית תשומות לב הולכת וגוברת למה שמוגדר כעת בתור "ביו-אתיקה" או "אתיקה רפואית". הסיבה לכך היא ההתפתחות המסחררת של מדעי הרפואה,כחלק בלתי נפרד מהתפתחות המדעים בכללותם. זה העלה הרבה לסדר היום הציבורי בעיות חברתיות דתיות ומוסריות,אשר לפני דור אי אפשר היה אפילו לחזותן.אלה בראש ובראשונה בעיות אתיות ,שקשורים בחיים האנושיים. מושגים שלפני זמן לא רב היו מובנים מאליהם מעוררים היום שאלות ותמיהות לגבי משמעותם.אחת הסוגיות שברצוני להעביר היא סוגיית המתת החסד ,בזכויות החולה הסופני וחתיכה ממערכת המשפט כלפיה. במדינה שלנו הגיעה סוגיית "המתת החסד" לתודעה ציבורית שעוררה הדים רבים בכלי התקשורת. המתת חסד= "אותנסיה" –שיטה הגורסת לקצר חיי אדם חולה אנוש ולהמיתו במכוון ,באופן מלאכותי,במקרה שהחולה סובל מייסורים קשים ובלתי נסבלים ואין להם מרפא. "מיתה יפה" שמתקשרת להמתת חסד משמעותה הריגה מתוך רחמים ,לסייע למוות לאדם נטול תקווה ומרפא. קיימות שתי צורות של המתת חסד : המתת חסד רצונית –וזאת על-פי רצונו ודרישתו של החולה, והמתת חסד לא בלתי רצונית –אנשים שמחליטים במקום החולה ,לדוגמא חולה שהוא צמח. על מנת לקים המתת חסד ישנן שני דרכים לעשות: הממת חסד פעילה –עשייה למען האצת מותו של חולה סופני וזאת ע"י הפסקת אמצעי החייאה ,ניתוק ממכונת הנשמה למשל .המתת חסד השניה הממת חסד סבילה –הימנעות מעשייה הדוחה את מותו של החולה לדוגמא אי חיבור החולה למכונת הנשמה. החוק בישראל מכיר בזכות האדם על גופו ולתבוע שלא יאריכו את חייו,אולם זאת אינה ניתנת לאכיפה מרגע שאבדה לחולה אנוש לשלוח ידו בנפשו בכוחות עצמו,לכן לא מאפשר החוק בישראל לאיש להמיתו. יש לזכור כי יסוד הסודות בגישת היהדות לרפואה הוא קדושת חיי אדם שאין לה גבולות והיא נעלה מכול ערך. בחברות הפרימיטיביות הזנחת זקנים הייתה תופעה מקובלת ואף נהגו להמית בעלי מום וזקנים.ביוון וברומי היו דעות כאלו למרות שהיו מיעוט ,באותה תקופה אריסטו תמך בכך ,על מוות מתוך אושר,המתת חסד וביקש להמית סובלים ממחלה חשוכת מרפא ,ממום,וזקנה. הדעות היו מיעוט בחברה בגלל השפעת התפיסה הדתית החזקה שלפיה החיים הם ערך אלוהי שצריך לשמור ולהגן. הגישה היהודית נובעת מעשרת הדיברות "לא תרצח" ומתוך האמונה שאלוהים אחראים על חיי אדם ואנו כבני אדם אסור לנו להתערב בדרכי האל גם אם הכוונת למנוע סבל וכאב.
היהדות אוסרת המתת חסד ,בין אם היא פעילה ובין אם אי סבילה ,היא דוגלת בבחירה חופשית –הכל צפוי והרשות נתונה אולם בענייניים של חיים ומוות לא נשמרת לאדם זכות להכרעה עצמית: אין לו כול רשות להכריע לא לגבי חייו ולא לגבי מותו. נדרש לציין כי על פי ההלכה רופא המואשם בהמתת חסד לא יובא לבית דין אלא יישפט ע"י האל. יהיו מניעיו של הרופא טובים או אצילים מעשיו נחשבים לחטא. בדיוני ההלכה ישנה חשיבות להבחנה בין גסיסה כתהליך שבו מן החובה להמשיל בתהליך הרפואי (ואז אפילו אם מבקש החולה למות אין להיענות לבקשתו), באותו רגע של נפיחת נשמתו –יציאת הנפש בו אין לאדם יכולת התערבות על פי ההלכה על הרופא לעשות הכל הארכת החיים אבל אסור לו להאריך את יציאת הנפש. במאה ה-20 בזמן עיילת השלטון הנאצי בגרמניה חלה המתת חסד כחובה,המשטר הנאצי היה המטר המודרני הראשון שאימץ את המתת החסד כחובה,אך הוא השתמש בה שלא בדרך המקובלת. המשטר הנאצי טען שצריך להמית כל חולה השוכב בבית חולים בטענה שהוא חולה במחלה חשוכת מרפא בדרך זו השמידו הנצים אלפי ביני אדם, בעקבות מקרה מצער זה קשה לעולם לקבל המתת חסד. המצב כיום שבכל המדינות המצב זהה ,מעמידות את "הרוצח" לדין בגין המתת חסד אך קיימת נטייה להקל בעונשו. מבחינה משפטית אין כל סתירה בין "רצח בכוונת תחילה",דבר שמעיד על העושה לקטול חיים.גם אם במקרה זה מבוצע מתוך רחמים- שדבר המצביע על מניע . העובדה שאדם רוצח כדי להקל על סבלו של חולה סופני ,אינה מקנה בישראל הגנה כול שהיא ,מבחינת החוק בוצע רצח. בכל מדינות המערב נעשים ניסיונות להעביר הצעת חוק למען הכרה חוקית להמתת חסד ,החברה המודרנית מסתייגת מהתפיסה שיש להתייחס להמתת חסד כאל רצח ,ומנסה למצוא פשרה בין הסוגיה הדתית לחוקים בישראל ולמציאות הקיימת .