אותיות השפה העברית הן עשרים ושניים סימני קוד שבהם משתמשים המקובלים לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית. אם נקרא בספרי הקבלה מתוך השתוקקות להגיע להרגשת העולם הרוחני, הכוח המיוחד שטמון בספרים יפַתח את הנשמה שלנו
העברית אינה
שפה ככל השפות
. השורש שלה הוא רוחני.ולמעשה עשרים ושניים
האותיות הן סימני קוד. המקובלים משתמשים בסימני הקוד האלה כדי לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית.
המציאות הרוחנית עצמה, משולה ל"אור המופשט מכל צורה", ומסמל אותה הדף הלבן הריק. את התחושה הראשונה שמרגישים עם הכניסה למציאות הרוחנית מתארים המקובלים כ"נקודה שחורה בתוך האור הלבן". הנקודה הקטנה הזו היא שורש הנשמה שלנו. אם מצרפים לנקודה הזו רצונות לאהבת הזולת, היא מתפתחת והופכת לחוש שלו אנו קוראים "נשמה", ושדרכו נוכל להרגיש את העולם הרוחני.
"כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון" (האר"י, שער ההקדמות).
לכל אות צורה ייחודית משלה, המורכבת מקווי רוחב (ימינה-שמאלה) ו/או קווי אורך (מעלה-מטה). קווי הרוחב מבטאים את עוצמת האהבה והנתינה שבנשמה, וקווי האורך מתארים את האורות שממלאים אותה. כך, עשרים
ושתיים האותיות השונות מבטאות עשרים ושניים סוגי מילויים של הנשמה באור העליון.
כאשר עשרים ושתיים האותיות, מצטרפות למילים ולמשפטים, מתהווה שפה ייחודית, שמשמשת את המקובלים לביטוי החוויות שעברו בתהליך התפתחותם הרוחנית.
כאשר "נכתוב" את האותיות האלו בתוך הנשמה שלנו,כלומר נרכוש את התכונות האלה בתוכנו, ונעשה בהן פעולות בכוונה להשפיע, כמו הבורא, נהפוך להיות דומים לו. ואז נוכל להבין את דרכי הפעולה של הבורא ונרגיש את המצב האינסופי בו הוא נמצא. כמו שנכתב בספר היצירה שמיוחס לאברהם אבינו: "בעשרים ושתיים אותיות ברא הבורא את עולמו".
מפת דרכים אל האור שבפנים עבור המקובלים, האנשים שכבר מרגישים את המציאות הרוחנית, ספרי הקבלה משמשים כמעין מפת דרכים. כשמקובל קורא בספר
קבלה, הוא מבצע בפנימיותו את הפעולות הרוחניות שמתוארות בספר,וכתוצאה מכך נשמתו מתמלאת באור העליון.
יחד עם זאת, ספרי המקובלים נכתבו כדי להוביל גם אותנו, אלה שעדיין לא מרגישים את המציאות הרוחנית, אל ההרגשה המיוחדת הזו. הכוח שטמון באותיות שבספרי הקבלה פועל עלינו בזמן הקריאה בספר, ובתנאי שנשתוקק להרגיש בעצמנו את מה שהרגיש המקובל שכתב אותו.
אם נקרא בספרי הקבלה מתוך השתוקקות להגיע להרגשת העולם הרוחני, הכוח המיוחד שטמון בספרים יפַתח את הנשמה שלנו ונתחיל להרגיש בה את המציאות הרוחנית.אך אם נקרא בספרי הקבלה כבכל ספר אחר, ללא רצון לרוחניות מצידנו, הכוח הטמון בהם לא יפעל עלינו.
השפה העברית, שפת האור, היא השפה שמתארת לנו כיצד ממלא האור העליון את הנשמה בתענוג אין סופי. כשהנשמה שלנו תתחיל "לדבר
עברית", נוכל להרגיש גם אנחנו את התענוג שהרגישו מקובלי כל הדורות והעבירו לנו דרך הספרים שחיברו.