קרל גוסטב יונג (1875-1961) היה פסיכואנליטיקן שוויצרי, וממשיך דרכו הנלהב של פרויד משך שנים רבות.
כיהן כנשיאו הראשון של "איגוד הפסיכואנליטיקנים הבין לאומי" (International Psychoanalytical Association - http://www.ipa.org.uk).
מסופר על כך שכאשר פרויד פגש את יונג, פרויד כל כך התלהב ממנו שפרויד ביטל את כל פגישותיו לאותו היום ,ואלו נפגשו ודיברו במהלך 13 שעות ברציפות. אולם "ירח הדבש" של שני הפסיכואנליטיקנים בא אל סיומו בשלהי שנת 1912 עם פרסום תפיסתו של יונג את הפסיכואנליזה המתוארת בתיאוריה "הפסיכולוגיה של הלא
מודע".
בפרסום זה, כלל יונג את פירושיו לפסיכואנליזה. פרסום זה גרם לפרוד בין יונג לפרויד, לסילוקו של יונג מנשיאות איגוד הפסיכואנליזה ולהתפצלות דרכיהם של יונג ופרויד ולפיתוח מואץ של גישתו העצמאית של יונג שמכונה מאז "הפסיכולוגיה האנליטית" (1970,jung).
ביוגרפיה:
קארל גוסטב יונג, נולד ב 26 ביולי 1875 בעיירה קטנה בשוויץ בשם קאסביל (Kessewil).
לאביו קראו פול ולאמו אמילי פרייסוורק. יונג גדל במשפחה משכילה. בגיל 6, יונג הצעיר
החל ללמוד לטינית ופיתח חיבה גדולה לשפות ולספרות, בעיקר לספרות עתיקה. מעבר לכך שיונג, כבר בהיותו צעיר, ידע לקרוא ולכתוב את רוב השפות האירופאיות המודרניות, ידע יונג גם לקרוא ולכתוב שפות עתיקות, וביניהן גם הודית עתיקה (Sanskrit).
כנער מתבגר, יונג היה בודד, לא השקיע בלימודיו בבי"ס, והיה לו קשה להתמודד עם תחרות. הוא למד בפנימייה בבאזל ( שוויץ ) שם סבל רבות מהטרדות על רקע קנאתם של אחרים. הטרדות אלו גרמו לו להשתמש בתירוצים של מחלה על מנת לא להופיע ללימודים, והוא אף פיתח נטייה מביכה להתעלף בשעת לחץ.
אף על פי שבחירתו
הראשונה של יונג במקצוע הייתה הארכיאולוגיה, הוא התקבל ולמד לימודי רפואה באוניברסיטה של באזל. תוך כדי עבודה עם הנוירולוג הנודע קראפט אבינג (Krafft-Ebing), החליט יונג להתמקצע בפסיכיאטריה. לאחר סיום לימודיו, יונג התקבל למשרה בבי"ח
לחולי נפש בציריך (Burghoeltzli Mental Hospital).
מנהלו בביה"ח לחולי נפש היה לא אחר מאשר המומחה לסכיזופרניה, והראשון שקרא למחלה זו בשמה, יוג'ין בלאולר (Eugene Bleuler).
בשנת 1903, יונג נשא לאישה את אמה ראוזנבך (Emma Rauschenbach). באותה תקופה, לימד יונג באוניברסיטת ציריך, קיבל חולים במרפאתו הפרטית והמציא את האסוציאציות בעזרת מילים. לאחר שנים של הערצה לפרויד, פגש יונג את מושא הערצתו בווינה ב 1907.
האגדה אומרת שלאחר שהם נפגשו, פרויד ביטל את כל פגישותיו לאותו היום, והם נועדו ושוחחו למשך 13 שעות ברציפות, מתלהבים ומעבירים רעיונות מאחד לשני. אולם, יונג, לא קיבל את תורתו של פרויד באופן מלא. היחסים בינם החלו להתקרר ב 1909 במהלך ביקור בארה"ב. הם שעשעו עצמם ע"י ניתוח החלומות אחד של השני. יונג מאוד נעלב כאשר פרויד החל להביע התנגדות רבה לפירושים שנתן יונג לחלומותיו, וטען שעליהם להפסיק לנתח את חלומותיהם אחד של השני, מכיוון שהדבר עלול להוביל לאבדן הסמכות של יונג בעיניו של פרויד. תקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה קשה ליונג, אולם זו גם הייתה התקופה הטובה והפורייה ביותר עבור תיאוריות האישיות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, יונג נסע וטייל בכל העולם. הוא ביקר שבטים נידחים באפריקה, אמריקה והודו.
ב 1946 יונג פרש לגמלאות.
ב 1955, לאחר מות אשתו, החל יונג גם פורש מתשומת הלב הציבורית שזכה לה עד לאותה שנה.
ב 6 ביוני 1961 נפטר יונג בציריך, שוויץ.
הלא מודע הקולקטיבי: זהו מעין מחסן שמשתמרות בו כל החוויות המועברות מדור לדור, החל בשחר ימי האנושות.
ארכיטיפים: הם דימויים דומים החוזרים בתרבויות שונות ומעידים על לא מודע קולקטיבי. מופיעים גם בחלומותיו ובדמיונותיו של כל אדם בן זמננו ומשפיעים על התפתחות של כל אחד ואחת מאיתנו.
ארכיטיפ האם: למשל מייצג את היחסים הייחודיים בין התינוק לבין אמו. יחסים אלו נבנים על בסיסו של ארכיטיפ האם. ארכיטיפ האם, אם כן, הוא מולד. יונג מבחין בין 2 טיפוסי אישיות:
הטיפוס האינטרוברטי: הוא הטיפוס המופנם והשקוע בעצמו.
הטיפוס האקסטרוברטי: – הוא הטיפוס הפתוח, הפעלתן, המתעניין בסביבתו. יונג ממליץ במהלך הטיפול (במיוחד באמצעות חלומות) לחפש את הארכיטיפים המרכזיים במטופל, לברר את השפעתם על חייו ולעזור לו לשלבם בצורה הרמונית באישיותו. שילוב מלא מסוג זה, לדעת יונג, אפשרי רק במחצית השנייה של החיים ורק מטופלים מבוגרים יכולים להפיק מהטיפול את מלוא התועלת.
להלן מקצת מהארכיטיפים החשובים שתיאר יונג:
הצל: ארכיטיפ זה הוא המסוכן והחזק ביותר. מקומו בלא מודע הקולקטיבי, כולל אינסטינקטים חייתיים, פרימיטיביים בסיסיים ביותר. אך גם המקור לחית, לספונטניות וליצירתיות. הרחקה מוחלטת של הצל עלולהלהותיר את הנפש ריקה ודלה.
אנימה ואנימוס: אנימה: היא הצד הנשי של הגבר. אנימוס: הוא הצד הגברי של האישה. שילוב זה משרת את ההסתגלות והקיום של המין האנושי לא רק בהבנה בין המינים אלא גם בהתפחות הפרט. בד"כ התרבות המערבית מדכה אצל כל מין את הנגדי לו, לעומת זאת, הזדהות מופרזת עם הניגוד עלולה לגרום להתכחשות למין הביולוגי.
הפרסונה: זו המסכה שלובש האדם כלפי חוץ ויש בה הכרח כדי לאפשר לנו להשתלב בחברה ולעמוד בציפיותיה השונות.
סיכומים נוספים אודות קרל גוסטב יונג