* המחבר מבקש להבחין בין מדע לפסאודו-מדע ולא להתיחס לשאלה מתי
תיאוריה היא אמיתית וקבילה.
מדע נבדל מפסאודו-מדע במתודה
האמפירית שלו, שבמהותה היא אינדוקטיבית (מהפרט לכלל) - על ידי תצפית או ניסוי. מתי אם כן, מתודה היא אמפירית, זאת אומרת עומדת בסטנדרטים מדעיים?
אסטרולוגיה, לדוגמא - ידועה כבעלת עושר אמפירי המבוסס על תצפיות וביוגרפיות ובכל זאת אינה מדעית.
*
האוירה בתוכה צמחה הבעיה: תיאוריות ורעיונות חדשים, ביניהם: תורת היחסות של
איינשטיין, תיאורית ההיסטוריה של מרקס, הפסיכואנליזה של פרויד והפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אדלר.
באותה תקופה גם פירסם אדינגטון את תוצאות תצפיותיו על ליקוי החמה, שאישש את התיאוריה של איינשטיין.
* שלושת התיאוריות האחרות התאפיינו בכוח ההסבר שלהן - מסוגלות להסביר כמעט כל התרחשות בתחומים אליהן התיחסו. נקודה זו, שהתיאוריות תמיד מתאימות, תמיד מאוששות את מונחי התיאוריה, היא נקודת החוסן לכאורה, אך למעשה היא נקודת תורפתן.
* התיאוריה של איינשטיין שונה - כי הוא חזה תופעה מסוימת שתתרחש בעתיד - אם תראה התצפית שהתופעה החזויה נעדרת לגמרי - אז התיאוריה פשוט מופרכת. התיאוריה אינה מתישבת עם תוצאות תצפיתיות אפשריות מסוימות.
*
המסקנות המתבקשות:
1. אם מחפשים אישושים לתיאוריה מסוימת - קל למצוא אותם.
2. צריך להביא בחשבון אישושים רק אם הם תוצאת חיזויים מסתכנים (אירוע שמפריך את התיאוריה).
3. תיאוריה מדעית טובה אוסרת על דברים מסוימים מלקרות (יותר איסורים = תיאוריה טובה יותר).
4. תיאוריה שאינה ניתנת להפרכה על ידי שום אירוע, איננה מדעית.
5. מבחן אמיתי של תיאוריה הוא ניסיון לסתור אותה או להפריכה.
6. יש להביא בחשבון ראיות מאששות רק כאשר הן תוצאת מבחןשל ממש של התיאוריה.
7.יכול לקרות, שתיאוריות אמפיריות נמצאו מופרכות, אך חסידיהן ממשיכים להחזיק בהן על ידי הוספה או פירוש מחדש. הם מצילים את התיאוריה מהפרכה במחיר הריסת מעמדה כמדעית. פעולה כזאת נקראת:
מפתל קונבנציונליסטי או
תכסיס קונבנציונליסטי.
*
ניתן לסכם: קריטריון לקביעת סטטוס מדעי של תיאוריה הוא היותה הפרכית, בחינה או ניתנת לסתירה.
* התיאוריה של אינשטיין - עמדה בקריטריון ההפרכה.
* אסטרולוגיה - לא עמדה במבחן. אסטרולוגית לא הושפעו מכל ראיה מנוגדת וניסחו נבואות מעורפלות מידי.
* התיאוריה המרקסיסטית - בתיאוריה היו חיזויים בחינים, שלמעשה הופרכו, אולם חסידי התיאוריה נקטו בתכסיס קונבנציונליסטי - פרשו מחדש את התיאוריה והראיות כך שיתאימו, זאת במחיר מעמדה המדעי של התיאוריה.
* פרויד ואדלר - התיאוריות הפסיכואנליטיות היו לא בחינות ומכאן - לא ניתנות להפרכה.
* קריטריון הנתנות להפרכה פותר את "
בעית התיחום", שכן הוא אומר, שכדי שפסוקים או מערכות פסוקים ידורגו כמדעיים הם חייבים להיות מסוגלים להתנגש בתצפיות אפשריות או בכאלו שניתן להעלותן על הדעת.