רוסו טוען כי ישנו צורך בשוויון בכדי שתוכל להתקיים חירות. כוונתו בטענה זו היא כי על כל אדם למסור עצמו , על כל זכויותיו, לכלל החברה בה הוא חי. מעשה ההתמסרות יוצר בציבור מצב של שיווין, שכן כל הפרטים בחברה ויתרו על זכויותיהם לטובת הכלל וכעת שווים הם בכל המובנים.
רוסו מסביר כי מבלי שמתקיימת התמסרות מוחלטת זו שמביאה מצב של שוויון מוחלט בין פרטי החברה, תמיד תהיה קיימת קבוצהעם זכויות יתר וקבוצה זו תרצה לחוקק
חוקים אשר יגנו על זכויותיה וישמרו עליה בעמדת כוח עליונה - אף על פי שההגיון הפשוט מראה כי על החוק לשמור ולהגן על חסרי הזכויות כשם שאמור הוא להגן על החלש מפני החזק ולא להפך. כך למעשה, באמצעות חוקים אלה אשר מגנים על הקבוצה בעלת זכויות היתר, יוצר מצב של
תלות בין בני האדם. מצב זה של תלות בין בני האדם, סובר רוסו, אינו יכול להתקיים לצידה של החרות ובשל כך יש להפכו למצב של תלות בחוקים בלבד, מצב שלא ימנע מבני האדם את חירותם. כאשר
ישנה תלות בחוקים בלבד, חוקים אותם חוקק הציבור כולו, לא יכול להיווצר מצב בו ישנה קבוצה בעלת כוח רב משל השאר ובהעדר כוח זה מקבלים הפרטים בחברה את חירותם בכפיפות לחוקים אף לא בכפיפות זה לזה. למעשה, במצב זה מתמסרים בני האדם לציבור בכדי לא להתמסר לאיש וכך מוכיח רוסו כי
השוויון הוא הבסיס לחירות. לדעתי ניתן לייחס לרוסו מגמות טוטליטריות. משמעות המילה טוטליטרי היא מדכא. כלומר
מגמה טוטליטרית הינה מגמה שבה מדכא גוף גדול את הפרטים שבו.בתוך שאיפה קיבוצית וקולקטיבית ומבטל את תהליכי החיפוש והניסוי האינדיבידואלים של החלקים המרכיבים גוף גדול זה. רוסו, מציג מגמה טוטליטרית מאודכי בתיאוריהשלו מתאר הוא את השוויון כהתמסרות הפרט לציבור. רוסו מתאר את השוויון כמסירה טוטליטרית של הפרט את זכויותיו לטובת המדינה והציבור בו הוא חי. אומנם השוויון, אשר על פי רוסו נדרשת מגמה טוטליטרית בכדי לקיימו, הוא איננו המטרה בתיאורו של רוסו את החירות ונוסף על כך בהמשך התהליך מקבל הפרט את זכויותיו חזרה כאזרח בעל חירות - עדיין ישנה שימוש בגישה הטוטליטרית בכדי להגיע למטרה אליה חפץ רוסו להגיע. מכיוון שהשימוש בטוטליטריות מתבטא אצל רוסו הדרך ההגעה למטרה והוא אינו המטרה עצמה הייתי מייחסת לרוסו את המושג מגמות טוטליטריות אך לא הייתי אומרת כי הוא דוגל בגישה טוטליטרית לגמרי.
סיכומים נוספים אודות השיוויון כבסיס לחירות