סרט תעודי:
בראשית. במאים: קלוד נורידסני, מארי פרנו. צרפת/ איטליה 2004, 83 דקות.
מסע אל שרשי העולם,
היווצרות
הכוכבים, ראשית האבולוציה והתפתחות המין האנושי בראיה מיוחדת-לא הראיה המדעית הריאליסטית שאנו מורגלים בה בסרטי נשונל גיאוגרפיק, אלא בשילוב ראיה לירית בהשראת מיתולוגיות אפריקאיות.
החכם הזקן של השבט,האפריקאי מספר הסיפורים, יושב ליד האש שמעליה קדרה רותחת. האלכימאי רוקח חומרים: כדור של אש שאחרי ביליוני שנים הופך לכדור שכולו מים, ומתוכם נולדים חיים ומתחילה להתגלות יבשה. צילומים מופלאים מלווים את מילותיו הספורות, ואנו עדים לסיפורם המרתק של חיינו.
החיים התחילו עדינים כמו קצף...ואנו רואים שני איי קצף המתקרבים ונמשכים זה אל זה עד שהם יוצרים את השלישי.
צריך 2 כדי ליצור 3.
הפיתוי הוא כמגנט רחוק-טווח. צפרדעים מזדווגות, עכבישים..וכששניים נפגשים הם רוקדים: שני סוסוני ים רוקדים את ריקוד המפגש- ריקוד עדין ומרגש (בליווי מוסיקה המנוגנת על ידי התזמורת של רדיו-סופיה).
וכשיש אוהבים, יש גם מריבות...סרטנים בעת מריבה...
אנחנו כמו העולם כולו.מי השפיר שהיינו בהם בתוך רחם אימנו הם כמו המים הקדמונים שגדלו בהם שאר היצורים.
צילומים נדירים של התפתחות עוברים של בעלי חיים שונים, וכמעט מבלי שנבחין במעבר-עובר אדם מתפתח אל מול עינינו. בתחילה כולנו דומים מאד זה לזה. כולנו באנו מאותו מקור, חברים באותו שבט. וכך הייתי קצת דג וקצת צפרדע כשהייתי ברחם...
הזקן עובר לתיפוף קצבי על תוף עור...כל יצור חי בונה את עצמו תא אחר תא, כמו עיר גדולה הבונה עצמה בית אחר בית. הוורידים עוקבים אחר צורת הגוף כמו הנהרות העוקבים אחר צורת כדור הארץ.
גוזל של יען נוקש על קליפתו הקשה ובעמל רב יוצא מתוכה, נחש בריח עובר ובולע את הביצה שנותרה לידו, ויורק את קליפתה. הזקן: החיים הם קניבל. חיים מתקיימים על חיים.וממשיך:
כל מה שמתחיל, חייב להיגמר, אחרת מה הטעם לזמן?הלהבות בוערות... ודועכות.ההר הנישא- סופו שישתטח.
החיים יוצאים נגד גרעין עצמם.הכל רץ לכיוון אי סדר גדול, ותמיד דוחים את יום הדין.
תמונת מדוזה הנמוגה אל תוך החול, פטריה גוועת והופכת לאפר שחור. פרחים נפתחים, ועלי הכותרת נושרים וצפים על פני הנחל...יום אחד גופי יוותר על המאבק ויחזיר לעולם את החומר שממנו אני עשוי.האטומים שמהם קורצתי ירקדו במקום אחר... יעברו לכנפי הפרפר.. לגזע העץ..לפלומת הענן או לשערת הפרעוש...
אשאיר פה את שירי כדי שאחרים יוכלו לשיר אותו...והזקן קם ממושבו, הולך יחף אל סירת הקאנו , יושב בה ומפליג במורד הנהר הגדול.המצלמה מתרחקת והוא שט כמו אותם עלים והנהר נשפך אל הים.