אדם שנהג להשתתף בפגישות הקבוצה בקביעות, הפסיק להגיע לקבוצה ,ללא הודעה.
לאחר מספר שבועות, החליט מנחה הקבוצה לבקר אצלו.היה
זה לילה קר מאד.
המנחה מצא אותו יושב מול אח בוערת, האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה.
האדם הבין את סיבת ביקורו של המנחה והזמין אותו לשבת לידו בכסא נח, מול האח. הוא ישב בשקט וחיכה... שקט עמוק שרר ביניהם. שני הגברים רק התבוננו באש, בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים. כעבור מספר דקות בחן המנחה את הגחלים ובזהירות רבה בחר אחד הבולטים מהם ואט אט הרחיקו מהאש.הוא חזר לכורסתו, ונשאר יושב, ממתין.המארח התבונן בתהליך בשימת לב, מרותק למהלכו של המנחה.
אט אט החל הגחל לדעוך.בתחילה איבד ברק, ואחרי כן כבה כמעט לגמרי. תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום הפך להיות מכוסה שכבה של אפר אפור, מת, שחור וקר.
אף מילה לא נאמרה בין המארח לאורחו מתחילת הערב.המנחה, בעוד הוא מתכונן לעזוב לביתו, החזיר את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות. כמעט מיד הוא חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור והחום של הגחלים הסמוכים לו.
כשעמד המנחה ליד הדלת, אמר לו מארחו: תודה על הביקור שלך ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי.
אחזור לקבוצה.תבורך!
הערה למחשבה:יש להזכיר לחברי הקבוצה שהם מהווים חלק מהלהבה, וכאשר הם מתרחקים –הם מאבדים מן הברק שלהם. למנחים יש להזכיר שהם האחראים לכך שהלהבה של כל אחד תישאר דולקת, ועליהם לעודד את החיבור בין חברי הקבוצה , כדי שהאש תהיה חזקה, יעילה ומתמשכת...