אקדמות למדע ההסטוריה מאת אבן ח'לדון- סיכוםמדע הכלאם
מדע זה עניינו להיווכח בראיות שכליות על עיקרי
האמונה,
לדחות את דעותיהם של המחדשים, הסוטים באמונותיהם מדרכי הקדמונים ואנשי המסורת. מהותה העיקרית של
האמונה הוא ייחוד האל. נביא בתחילה דוגמה של
דרך הוכחה שכלית שתראה לנו את ייחוד האל בצורה הקצרה ביותר. אחר כך נשוב לברר את
מהותו של מדע התיאולוגיה ואת נושאי העיון שבהם הוא
עוסק, נציין את דרך התהוותו באסלאם ואת הסיבות שהביאו ליידי יצירתו.
כל הדברים הקיימים בעולם, חיות, אדם וחפצים, אי אפשר להם
בלא סיבות שתהיינה קודמות להם, שבגללן הם נגרמים בעולם שבו שולט האל.גם למאמר זה יש לו סיבות. הסיבת ממשיכות בשרשרת עד לבורא עצמו. דע שהתיאולוגים נהגו על פי רוב
להוכיח את מציאותו של הבורא ואת תאריו מתוך הדברים הקיימים וזו היא שיטת ההוכחה שלהם בדרך כלל. הפילוסופים חושבים אחרת מהתיאולוגים. הפילוסוף מעיין בדברים הקיימים ובודק אם הם נעים או נחים והתיאולוג רואה בהם שהם מעידים על הפועל. עיונם של הפילוסופים במטאפיזיקה הוא עיון במציאות המוחלטת בלבד והתיאולוגים רואים במציאות עדות לקיום יוצרה. לדעת המחבר מדע הכלאם הוא:
להוכיח את עיקרי האמונה בראיות שכליות, אף כי הם מקובלים כנכונים בהיותם נובעים מן החוק הדתי, וזאת כדי למנוע חידושים בעיקרי האמונה ולהסיר ספקות ופקפוקים בהם. יש לציין שמדע הכלאם איננו נחוץ עוד בתקופתנו אנו למבקשי דעת, שכן הכופרים והמחדשים כבר נכחדו וראשי המורים מן האסכולה המסורתית כבר נתנו ביידינו חומר מספיק נגדם בחיבוריהם ובקבצים שערכו. בראיות שכליות היה צורך רק שעה שעוד התגונו מדברי חידושים וכפירה.
ין זה נאה לאדם היודע בעל פה את כל המסורת שלא יידע את הטענות העיוניות ועיקרי האמונה הגלומים בה.
מדע המטאפיזיקהמדע זה עוסק במציאות המוחלטת. תחילה הוא עוסק בעניינים כלליים, הנוגעים לדברים גשמיים ורוחניים. אחר כך הוא עוסק בהתחלותיהם של הדברים המצויים, שהן רוחניות. אחר כך, בדרך שבה יצאו הדברים המצויים מהתחלותיהם הרוחניות ובסדרם של הדברים. אחר כך עוסק מדע זה במצביה של הנפש, לאחר שהיא עוזבת את הגוף וחוזרת למקורה.המטאפיזיקה נחשבת למדע נכבד. היא עומדת על מהות המציאות כפי שהיא. ידיעה זו היא האושר. הבה נסתור סברה זו.לפי הסדר שקבעו אנשי המדעים הפילוסופיים, מדע זה בא אחרי מדע הפיזיקה, ועל כן הוא נקרא "מה שמעבר לטבע", מטאפיזיקה. ספריו של המורה הראשון (אריסטו) על מדע זה מצויים ביידי הבריות.
התיאולוגים האחרונים ערבבו את הבעיות של מדע התיאולוגיה (כאלם) עם הבעיות של הפילוסופיה, מפני שהם נוגעים לאותם עניינים ומשום שבעיות מדע התיאולוגיה חוברות לבעיותיה של המטאפיזיקה הם נתפשים כאותו מקצוע. כך נשתרבבו למדע הכאלם בעיות פילוסופיה דבר זה הביא לבלבול רב.ערבוב זה אינו נכון. בעיות שעוסק בהן הכאלם הן אמונות הנובעות מהחוק הדתי ללא הסתמכות על השכל.כאשר התיאולוגים מדברים על הבאת טענות להוכחת השקפותיהם הרי זה לא מתוך שאיפה לחפש את האמת שבהן, שכן הוכחת דבר שלא היה קיים קודם לכן ע"י ראיות היא דרכם של כל הפילוסופים. התיאולוגים עושים כן רק כדי שתהיה בידם גם הוכחה שכלית רק כדי לתת מענה לאלו הדורשים אותה. כל זה לאחר שנתקבלו עיקרי האמונה כנכונים בתוקף ראיות מסורתיות. ישנו הבדל גדול בין שתי העמדות. התיאולוגיים מקבלים עליהם את הסברי הדת בלבד שכן מונו והוסמכו על ידה ותוך שימוש במסורת כפי שהועברה לאורך הדורות הם דנים בבעיות.הזדקקותם של אנשי הכאלם לטענות שכליות נבעה רק בכדי לתת מענה לדברי הכופרים. העיון ההעיות הפיזיקה והמטאפיזיקה, אימותן ודחייתן אינו שייך למדע התיאולוגיה ואינו מן הדיונים שאנשי הכאלם עוסקים בהם. הכאלם הוא רק תשובה לכופרים והאמת המבוקשת בו ידוע שהיא נכונה, יתר על כן, הנחת היסוד היא שהיא נכונה.