ההליך – ערעור פלילי 3116/99 .
צדדים – יהודה בן משה גיל נגד מדינת ישראל .
בית המשפט
– העליון.
שופטים – א' ריבלין מוביל , י' זמיר ו– ט' שטרסברג – כהן, פה אחד.
תאריך מתן ההחלטה – 16/4/2000.
מיקום פסק הדין – פסקי דין , כרך נד ( 4 ) , עמוד 193 .
כללי – המערער , הורשע במחוזי בגין – ריגול ו– גניבה בידי עובד ציבור . נגזרו עליו חמש שנות מאסר . הערעור הינו על ההרשעה ולחילופין להקלה בעונש . המערער , מפעיל סוכניםבמדינות אויב במוסד – ובין השנים 1991-1997 הוא מעביר לידי הממונים עליו – מידע כוזב , וכולן מקורן בקצין סורי שהופעל על ידו . כמו כן – בפשיטה משטרתית על ביתו – נתפס סכום של 39,000 דולרים ( ארה"ב ) אשר היו מיועדים לתשלום לאותו קצין סורי ולא שולמו .
השאלות שבמחלוקת –
כלום יכול אדם- לא להיות אויב , לא למסור
ידיעות לאויב – אלא לכוחותינו אנו , כל זאת בלי כוונה ממשית לפגוע בביטחון
המדינה , ועדיין – להיות מורשע בריגול . כלום , האם בשל כך שלא החזיר הכספים העודפים לרשות יואשם הוא בגניבה .
פסיקת בית המשפט –
אין התפיסה העממית או כותרתה של העבירה מעלה או מורידה לענין הרשעה . היסודות העובדתיים והנפשיים , הם אילו שיכריעו בנסיבות הענין . לעניננו – זוהי לשונו של הסעיף המרשיע כאמור בריגול – " מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה , דינו – מאסר חמש עשרה שנים " ( סעיף 112 ( א) לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 ) . המערער הוסמך אומנם לאסוף ידיעות , ואולם באשר כיזב לגביהם – הרי מסר הוא ידיעות ללא סמכות כדין .שכן סעיף 91 לחוק העונשין מגדיר " ידיעה " גם כ – " ..ידיעה שאינה נכונה " . גם אם הוא לא התכוון לפגוע בביטחון המדינה , וגם אם לא מסר לאויב את הידיעות – הרי שבנסיבות הענין יש להחיל את " הלכת הציפיות " לפיה – מודעות לתוצאה האפשרית כקרובה לוודאי ( בנסיבות הענין פגיעה בביטחון המדינה ) הינה שוות ערך לכוונה פלילית קלאסית לכל דבר . ו– " כוונתו של העושה להשיג מטרה שונה לחלוטין וחפצו כי התכלית האסורה והפוגעת לא תתממש , אין בהם כדי לגרוע מפועלה של הילכת הצפיות " . המערער היה עובד ציבור בזמן הנדון , כמו כן הוא לא השיב בהזדמנות הראשונה ( כאשר נחשפה הפרשה ) את הכספים למוסד . הוכח בנסיבות הענין כי הסיכוי שהוא ישלם לקצין הסורי או ימשיך להפעילו היה קלוש . אשר על כן , הואיל ולא החזיר הכספים בזמן לרשות הממונה עליו , הורשע בדין על גניבה בידי עובד ציבור .
סוף דבר –
לא נתקבל הערעור , והעונש וההרשעה ישארו על כנם .