שללום, ברצוני לספר סיפור לכם מרגש שקראתי.
המושלמות
היה זה יום אביב נעים, ישבתי לי במרפסת ביתי והבטתי על הנוף. בימים הנעימים האלה אהבתי להשקיף על שכונת מגוריי ולראות איך שכולם מסתובבים וממלאים את הרחוב בחיים. לפעמים יצא לי לצפות מהמרפסת איך שההומלס המלוכלך והמסכן מחפש אוכל בפחים או לראות את השכן שוטף ביסודיות את הסובארו שלו. כמעט כל יום
ראיתי את שכני
רוני יושב בפינת הרחוב ומביט בכל הפרחות שבשכונה שלנו. הבחור הזה, בן 17 לכל היותר, היה צופה בהן במבט חד, כאילו בודק אותן אחת אחת והיה נראה שהוא מפשיט אותן בעיניו. רוני לא היה מיוחד במינו בעניין המיני, והיה כמו כל הגברים פחות או יותר. פעם פטפטתי עם אביו, והוא סיפר לי קצת על בנו. מסתבר
שרוני לא
רק מסתכל על החצאיות והשמלות, אלא גם בחור אינטליגנט שלומד בתיכון בהצטיינות ממשית.לפי כחודש השתכנה בשכונה משפחה חדשה שנראית לי פרסית או מרוקאית. הבת של המשפחה הזאת איריס הייתה אחת היפות בשכונה - שיערה המתולתל התגלגל מצד לצד בהליכתה, וגופה המושך התהלך באקזוטיות כזאת, ורוני כמובן לקח אותה -למעקב-. אני חייב להגיד, כי לפני בואה לשכונה נהג רוני להביט רק בגופם של הנשים ולא מעבר לזה, לא עניין אותו אם הן יפות או לא, הכי חשוב היה בשבילו מה שיש להן מבעד לבגדים. המבטים שרוני שלח לעבר איריס היו שונים מן היבטים ששלח לבחורות אחרות, הוא רק הסתכל בפניה, עיניו ניסו לפגוש את עיניה, הוא היה מחייך אליה כשהייתה עוברת לידו. לפי הבעות פניו ולפי המבטים ששלח לאיריס אפשר היה להבין את תחושותיו כלפיה, הוא התאהב בה. כשאיריס הייתה עוברת לידו הוא ביקש לדבר איתה, אך היא לא בדיוק שמה לב אליו כמו כל הבנות בשכונה הזאת. -איזה טיפש- חשבתי – מה הסיכוי שהיא תתייחס אליו בכלל? אני כמעט בן חמישים ואפילו לי יש הזדמנות טובה יותר משלו להתחבר איתה. אז ביום הזה כשישבתי על המרפסת, ראיתי את רוני לבוש באלגנטיות כזאת שהיה נראה כמו מישהו שעומד להתחתן. הוא לבש חליפה שחורה שמתחתיה חולצה לבנה מכופתרת, שיערו היה מסורק לאחור, וזקנו מגולח יותר מתמיד. אפילו "לטיפש הכי גדול בעיר" היה ברור למה נועדה כל -התפאורה- הזאת. רוני ישב וחיכה במקום שתמיד היה מחכה לאהובתו. עברו כמה דקות ואז ראיתי אותה מופיעה בצד השני של הכביש לבושה בחצאית מיני שחורה, באותו הצבע של חולצת הבטן שלבשה. היא נכנסה לחנות. השקפתי מהמרפסת ברוני המתקרב למכולת והמתין עד שאיריס תצא. עם ירידתה במדרגות יכולתי לראות איך שהוא נעמד מולה וניסה להגיד לה משהו, אך היא סימלה לו לשלום וחלפה מולו במהירות. ראיתי איך שרוני הסתובב באטיות והביט על החלון שבמכונית. יכולתי להבין בבהירות מה הוא ראה בראי של האוטו – אדם מסורק, לבוש בחליפה נאה וישוב בכיסא גלגלים.
סיכומים נוספים אודות המושלמות