ההיסטוריה היא הסיפור של מה שעשו בני האדם שחיו לפנינו . למשל דוד המלך כבש את ירושלים לפני כמעט 3,000 שנה.זוהי היסטוריה.
גם כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים ,לפני פחות מ-30 שנה , הוא היסטוריה.
אבל
ההיסטוריה אינה רק סיפור של מלכים ,כיבושים ומלחמות. אנו רוצים לדעת כיצד חיו בני האדם , מה אכלו מה שתו , מה ייצרו ובמה סחרו,
וגם מה ציירו ומה כתבו, מה חשבו על עצמם ובמה האמינו .
מדוע עלינו לדעת מה שהיה בעבר? התשובה לכך אינה פשוטה . כולנו זוכרים דברים שקרו לנו אתמול ,שלשום ,לפני שנה או יותר.
הזיכרון חשוב לנו, ההיסטוריה היא זיכרון האנושות . כשם שאדם אינו יכול לחיות מבלי לדעת מה עשה אתמול , כך עם אינו יכול לחיות מבלי מי היו אבותיו , מהם המנהגים או הערכים עליהם מושתתים אורחות חייהם. ההיסטוריה יכולה להמצא במסמך או ספר , שירה , מכתב ,ציורים , או גם כלים שונים שאותם מוצאים ארכיאולוגים . אך איך קובעים אם מקור מסויים נכון הוא , האם הוא אמין וכו...
ידוע ששני אנשים שונים יספרו סיפור שונה על אותו המקרה. לכן משימתם של ההיסטוריונים בין השאר הוא לגלות מה נכון ולקבוע אותו כהיסטוריה .
גם עלינו אנו לקבץ את שלל המקורות שברשותנו ולהחליט על ידי לוגיקה , דמיון וגם אינטואיציה , מה הוא הסביר ביותר והאמיתתי ביותר בעיננו.
ההיסטוריונים גם מסדרים את ההיסטוריה על ציר הזמן , לפי תאריכים ותקופות.
הזמן ההיסטורי מחולק לשלושה תקופות עיקריות : העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה.
בנוסף ישנה גם ספירת השנים , למשל ספירה מקובלת בעולם היא ספירת הנוצרים שהיא ספירת השנים משנת לידתו של ישו.
ההיסטוריה שהתרחשה אחרי
הספירה , נאמר לספירת הנוצרים . ההיסטוריה שהתרחשה לפני הספירה , נאמר לפני הספירה.
למשל : חורבן בית שני התרחש בשנת 70 לספירה , חורבן בית ראשון התרחש בשנת 586 לפני הספירה ואילו ירושלים נכבשה בידי דוד
בשנת 1,000 לפני הספירה.
המסורת היהודית מונה את השנים מבריאת העולם,המסורת המוסלמית מונה את השנים לפי השנה שבה עבר מוחמד ממכה למדינה.
אך , כאמור , הספירה הנוצרית היא המקובלת ביותר.