קניין דירה שנעשה ע"י
המחאה המקרה
המוכר והקונה סיכמו ביניהם על קניית דירה. הקונה נתן למוכר תשלום ראשון בהמחאה. האם חל הקנין?
פסק הדין
המחאה אינה יכולה לשמש לקניין קרקע.
הנימוקים:
הרב גולדברג מניח, כי מעמדה של המחאה אינו כשל כסף מזומן, אלא רק כשל שטר. סדר הדברים בבירור פסה"ד הוא:
א. האם ניתן לקנות קרקע בשטר חוב
ב. האם המחאה נחשבת כהתחייבות
א. קניית קרקע בשטר חוב
בגמ' בקידושין (ח.) כתוב:
אמר רבא אמר רב נחמן: אמר לה התקדשי לי במנה, והניח לה
משכון עליה – אינה מקודשת.
מנה אין כאן, משכון אין כאן.
נחלקו הראשונים בפירוש המימרא הזו. לדעת
התוספות והרא"ש, אי אפשר לתת משכון בלא שהיתה התחייבות קודם לכן. על כן, כיוון שהמקדש לא התחייב לאשה מנה, לא חל
כאן משכון, וממילא האשה לא קיבלה דבר. אולם, אם המתקדש היה מתחייב לאשה מנה, ונותן לה משכון על התחייבותו, היתה האשה מקודשת.
לעומת זאת, דעת הרמב"ן והרשב"א היא, שאף אם חל שעבוד המשכון, אין משכון קונה באשה, כיוון שהשעבוד אגוד בחפץ, והחפץ עצמו שייך למקדש, ולכן אינו קונה באשה ועבד, כי בקניין כסף, צריך שלא ישאר אגוד אצל הקונה או המקדש.
השו"ע (אהע"ז סי' כט סעיף ו) כותב:
אמר לה התקדשי בדינר, ונתן לה משכון – עד שיתן הדינר אינה מקודשת. הגה: וכל שכן אם נתן לה שטר על הדינר, דלא הוי קידושין.
החלקת מחוקק (שם סק"ח) כתב על זה, שהדין ששטר חוב אינו מועיל לקידושין הוא דווקא לשיטת הרשב"א והרמב"ן, שכן הכסף סו"ס נמצא עדיין אצל המקדש, ועדיין אגיד גביה. אבל לשיטת התוספות והרא"ש, יחולו הקידושין.
ואם כן, השאלה אם חל קניין כסף כאשר נותנים שטר חוב, תלויה במחלוקת הרמב"ן והרשב"א נגד התוספות והרא"ש, שלדעת הרמב"ן והרשב"א אינו קניין, ולדעת התוספות והרא"ש נעשה קניין.
ב. האם המחאה נחשבת כהתחייבות
גם לשיטת התוספות, יש לדון בשאלה האם ההמחאה עושה גם התחייבות. שכן, ברור שאם אין התחייבות, חוזר הדין של 'מנה אין כאן משכון אין כאן'. והשאלה היא, האם ההמחאה עושה התחייבות, כמו בדין של המתחייב לחברו מנה בשטר, שזו התחייבות (שו"ע חו"מ סי' ס סעיף א).
ההתלבטות נובעת מכך שבמקרה של המתחייב לחברו מנה בשטר, היינו שבשטר כתוב שנעשתה התחייבות. אבל בהמחאה לא כתוב שנעשתה התחייבות, אלא רק הרשאה לבנק, שיתנו כסף למביא ההמחאה. ואף אם נאמר שישנה אומדנא, שכוונת כותב ההמחאה היתה להתחייב לזה שנותן לו, עדיין יש לדון אם נעשתה בזה התחייבות, שהרי בסופו של דבר, בהמחאה עצמה לא כתובה התחייבות. הרב גולדברג מוכיח, שאם אכן ישנה אומדנא, שנתינת המחאה היא כהתחייבות, הרי שלמרות שלא נכתב כן במפורש בהמחאה, היא תחשב כהתחייבות.
סיכומים נוספים אודות תחומין כרך יב עמ 279 - 299