גם אני החיצוני התפלאתי פליאה רבתי על אודות המילים שרצה המקרה ונכתבו כאילו יש להם רצון משלהם ותרמו את תרומתם לאותה האווירה
השמימית העילאית אשר קרתה רק במעמדים נשגבים כמו מתן תורה בשעתו וקריעת ים סוף בזמנם ויום הולדת
האדם בזמנינו אנו שהרי הוא יום כפרת עוונותיו מחד ויום חשבון הנפש מאידך והוא יום מיוחד אשר יש בכוחו של אותו היום לחולל פלאים אם נרצה באמת להשתמש בו למטרות הטובות .
אחרי שישבתי את הדעת קמתי כארי המתגבר לקום לעבודת בוראו ונטלתי את ידי מטומאות הליל נעורתי קמעה והודתי לבוראי על חמלתו הרבה בהשיבו אלי את נשמתי ועל הזכות לקום וליהנות מעולמו כל יום מחדש ועל היותי אני המדבר היכול להודות לו ואין רם בליבי כלל על הישגי האדם במטמוני הזמן הנעלמים ועל השמש הנשגבה והזהובה אשר מחממת את תוככי הלב בכל בוקר הנראית ונתפשת בדעת האדם הפשוטה כדבר המובן מאליו ואין האדם משים דעתו שיש אדון לגלגל העולם המסתובב מה שאין כן באותם הדורות הקודמים והחשוכים אף הם כאשר אותם צדיקי
הדור שהיה לאל ידם יכולת עילאית נשגבה ומרוממת ומחכמתם התבונית ידעו לכוון כוונות וברצותם היו מתייחדים בקרן זווית ומאפשרים למאוויי ליבם לפרוץ את אותם המחסומים והקליפות ולהגיע עד לכסא הכבוד ושם לפצוח בסיג ושיח עם אבינו שבשמים ולהתרפק על ברכיו ולהשיח בפניו על רחשי הלב ללא כחל ושרק כאשר שירת המלאכים והשרפים מתנגנת מסביבם וממלאת בשמחה את ליבותיהם הדואבים על חשכת הדור כאילו היו אב ובנו הפוסעים בניחותא נשענים האחד על כתפי חברו יגעים מעמל יומם בצעדים כבדים ואיטיים לאחר שנזרעו השמים בכוכבים הזעירים בדרכם מתפילת הערבית אל חיק משפחותיהם הממתינים בקוצר רוח לשובם עם מעט המזון שהשיגה ידם מעמלם ומשיחם הם את אשר על ליבם על עניני דיומא בעוד הרוח הקלה מבדרת את זקנו של האב ופאותיו של הבן אז היינו כחולמים ומרגישים היו אותם חכמים את הקץ הקרב הן על ידי חישובי חשבונות והן בתפיסת רמת שכלם הנעלה ואת הנשמה המזדככת ע"י הטהרות הנפש הפנימית היו ממרקים לקראת בואו של משיח צדקינו בקרוב ממש .
ומעשי הדור גרמו להידרדרות רוחנית שמטמטמת את הלב בתעסוקות האדם בפרקמטיא של מטה ואין הגוף עושה את חשבון הנפש עם שורש נשמתו על עובדת היום בו עתידים שניהם לבוא יד ביד הגוף והנשמה אל הדין אל נוכח יוצר כל היצורים האל העליון המרומם למעלה מן הכרובים העליונים הישב על כסא כבדו ומכונן את עולמו בתבונה ובחמלה היחיד ומיוחד שאין שני לו במידותיו ואין רחמן ממנו ואין סובל ומבין אל לב האדם יותר מאיתו ית' .
ואשרינו שזכינו להיקרא בניו ושהוא יקרא אבינו שהרי "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים" .
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה "אין אדם משיח אלא מהרהורי ליבו" ולא ראיתי מעודי בצורך עז יותר מהעת הזאת למשוך בקולמוס ולהזין את נפשי עניית הדעת ברחשי ליבי אך איני מבין את כוונות אותם האותיות שנצרפו יחדיו למילים והם למשפטים ונראה לעניות דעתי שהדברים מכוונים אל ליבי על מנת שישתדל יותר בעבודת ה' ית' וישים האדם את יהוו על בורא העולם ועל ידי כך יתפנה ליבו לישב בעולמה של תורה והכתובים אכן מרוממים את ההרגשה "שיש דין ויש דיין" הדן את כל האדם לכף זכות הנותן אינספור הזדמנויות להשיב את הרוח העליונה למפרשי הגוף החיצוני ואותה רוח היא היא המציתה ומלבה את אותו הניצוץ החבוי בלב כל אדם שנטע בו הבורא ית' ואל יחשוב אדם מחשבות פסולות בליבו על היות נפשו מרוחקת וחסרת תקנה אלא ימלא את ליבו במחשבות על האפשרות התמידית לקן את מעשיו וישתדל להביא אל תודעת שכלו כפי הבנתו והיכרותו עם עצמו לחזור בתשובה שלמה שהרי "יש קונה עולמו בשעה אחת" ולימדונו חכמינו זיכרונם לברכה שאף פעם לא מאוחר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" ו"יפה שעה אחת קודם" והנפש ההומייה מה יהא עליה כאותה יונה אשר "לא מצאה לכף רגלה מנוח" ועל דרך הסוד אפשר לפרש שמחסור המציאה של המנוחה הנכונה של היונה אין הוא על דרך הפשט שחיפשה אחר קרקע מוצקה גשמית אלא מדובר פה על הנשמה הפנימית המבכה על מר גורלה שהלא חפצה היא לשוב אל כור מחצבתה אשר נמצא מתחת לרגלי כסא הכבוד ומחפשת אחר קרקע מוצקה אחרת הלא היא הקרקע הרוחנית .
אוי לאותם עיניים שראו צורת האותיות על הר סיני ואינם יודעות להפריד את הדוק המכסה את עיניהם כאותו אדם הלובש כסות נאה אשר כל הרואה משבח ביופייה ואין הוא משים את דעתו אל העיקר אלא למלבוש החיצוני שהוא הטפל ולא העיקר .
"להרבות בתפילה ומעשים טובים" אין היא רק אמירה בעלמא אלא צורת חיים אשר נתן לנו האל למאור הדרך בראש העם ההולך בחשכה התמידית של הדור הקלוקל המדיר את עסקיו לאותם פחי פחת העונים לרחשי היצר הרע הפשטני והרדוד ללא כל תוכן ופנימיות .