השטויות שלי

השטויות שלי
רעש רעש כל הזמן רעששששש אני מרגישה צלצולים בכל מקום בואי לפה תעשי שם דברי איתו צאי מכאן,
ועם זאת סימפוניה ישנה ויפה מתמזגת עם כל הבילבול שבתוכי, הסתובבתי סחור סחור ימינה שמאלה , אופסס ועוד שלוק ורק עוד אחד המשכתי לראות הכל כמו בקרוסלה.
ובסוף השטתחתי על הרצפה, עם שני רגליים פסוקות וידיים בצדדים. גופי אמר דייי.
אני מרגישה שאני סובלת מעודף מחשבות, עודף בילבולים, עודף תחושות, עודף אמונות, עודף אנרגיות.
פתאום כולם קמים חושבים שאני יקום להם באמצע. "רדו ממני תנו להירגע ככה על הריצפה ברגליים פסוקות עם המבט כלפי קיר לבן שלא מדבר רק עומד לו ככה".
ואז הוא קם.
"למה אתה חושב שאם תקום אז תוכל לשכנע אותי לקום יחד איתך?  עזוב אותי ככה טוב לי.
אתה לא מבין שהגוף שלי מדבר?? הנשמה שלי מחפשת מחפשת משתוקקת למצוא אותו כדי להיפטר מהאנרגיות שמשתוללות אצלי מבלי לתת לי אוויר לנשימה.
אני לא סופרמן! אני רק בן אדם.
ושוב פעם קמה מוזגת עוד משהו לא ברור ולא איכפת לי מכלום מצדי שהעולם יעצר אבל אני ימשיך יסתובב ככה סביב עצמי. גם ככה אני רגילה לפתור את הבעיות שלי בסיבובים שמביאים אותי לאותה נקודה.
לא יודעת לענות לך אלוהים אל תשאל אותי על עצמי, עוד סיגריה תעזור פה היא מרגיעה לי את הנרווים המוקצנים שבי.
רוצה לרקוד עכשיו להשתגע לצלילי הדרבוקה הרכה והמצלתיים הם כמו מצילים אותי מביאים לי סקרנות שתמיד חיפשתי כאילו שאני שוב חיה בתוך אגדה עוד דרבוקה עוד דרבוקה מזיזה את הבטן כאילו כלום מזיזה את כולי לפי הדרבוקה.
לא מצאתי מנוח ליבי דופק, התיישבתי רגע עוד שנייה ואקום אין מצב שהמוח שלי לא יתן לי פקודה לעשות רעש וצלצולים אני חייבת להיות בולטת רק עליי צריכים לדבר פה ולחשוב  על השטויות שלי.
זהו כולם כבר מביטים בי במבט שזהו שנימאס תעבירו הילוך נהיה משעמם פה אבל אני לא .
אף פעם לא צריכה להשתעמם.
אני במרוץ .
ואז  באמצע המשחק הבקבוק נעצר  היא שואלת אותו ויש לו חובה.
"חובה עליך לנשק אותה ."
שיואו כל כך הרבה הרגשתי  כל כך הרבה רכות סקרנות ועומק בבן אדם לזה אני קוראת היסחפות .
אלו היו 7 שניות  מיוחדות.
,
שוב קמתי לרקוד להסתובב בלאגן כולם מדברים בקול ואני לא שולטת לא איכפת לא יודעת מה הולך שקועה בעצמי.
עוד עינטוז ועוד קפיצה.
הסקרנות הזו שלו הורגת אותי אני נמשכת אליו יש בו משהו שגורם לי לרצות אצלו השלווה הזו השלווה הפנימית כמו שאני נירגעת לצליל המסתורי של המוזיקה האוריאנטלית בשיר מקטוב, ככה אני נירגעת במגע איתו.
"חכו תראו" אני אומרת עם הכוס ביד, שנה הבאה אני כבר נשואה. "זה מה שאמרת לנו גם לפני שנה ולפני שנתיים" זו כל התגובה שלהם כבר לא מתלהבים מהמשפטים חסרי התועלת שלי..
מה אף אחד לא קולט אותי? אף אחד לא רוצה אותי? הגורל לא רוצה להגיע גם אליי ? לכל אדם יש דרך מה איתי? גם אני רוצה דרך!
אני מפחדת מהמילים שלי. MAKTUB זה מה שיהיה . מה שכתוב.
אבל מה כתוב?? אני כבר רוצה לדעת! להיווכח שזה יהיה טוב רק טוב לא יותר רע!
אני מרגישה שהדרך שלי היא מייגעת היא קשה יותר משהיתה. מה שחוויתי אז היתה חוויה כמו ללקק גלידה בטעם ווניל שמתנמסת לאיטה מצופת אבקת קינמון מעל לאומת מה שמחכה לי.. מה שמחכה לי הוא הרבה יותר מרעיש אני יודעת שאת השלווה שאני מבקשת לא אקבל עלי לעבור עוד הרבה זו המועקה שלי. הם כולם לא מבינים אבל אני מבינה .
אני כועסת על הגורל הזה אבל  לכל איש יש דרך וזו כניראה הדרך שלי.
עוד כוס וסיגריה וריצה בלב מידבר אחרי משהו שאינו קיים חוץ מהחול שנע לו קדימה אחורה עם הרוח החמסינית הזו . זה הגורל שלי הערפל שהמדבר יוצר עימו זה הבלבול שלי.
ולבסוף סיגריה שתשחרר לחץ.
בדבר אחד מעולם לא התבלבלתי ,שאני אהבתי אותך.
וזה לא סיפור על אהבה זו המציאות שכבדה עליי.