בחצר ליד הבית שלי, יש עץ צעיר, ואני רוצה שהוא יהיה חזק וגבוה וייתן צל לכל החצר. לכן כל יום אני באה אליו עם דלי מים ומשקה
את האדמה סביב העץ. באחד מן הימים בא אלי ילד קטן ושאל אותי: "מה את עושה?".
עניתי לו שאני רוצה שהעץ הזה יגדל ובגלל זה אני משקה אותו.
"את לא משקה אותו", אמר הילד. "את סתם שופכת מים על האדמה ליד העץ, כי העץ הזה גדל מהראש, והראש שלו הוא למעלה. אז צריך לשפוך מים מלמעלה!".
עניתי לו: "זה נכון שהוא גדל כלפי מעלה, אך בשביל שהוא יגדל צריך להשקות את שורשיו". הילד אמר: "אבל אני לא רואה אותם".
עניתי: "נכון, הם מוסתרים בתוך האדמה, אבל הם קיימים, ואני יודעת שהם שם. בגלל זה אני שופכת מים לתוך האדמה סביב העץ כדי שהם יגיעו לשורשיו. ורק אם אנו נטפל בשורשים, העץ שלנו יגדל ויגבה ויהיה לנו צל בכל החצר".
הילד הקטן שאל שוב: "ואיך את יודעת שיש שורשים בתוך האדמה? הרי לא רואים אותם, ונראה שהם הכי חשובים!".
עניתי לו: "את זה לומדים מספרי חכמים".
הילד ששאל אותי הלך, וראיתי שהוא חושב על משהו. גם אני חשבתי לעצמי, "אולי זה ככה גם בחיים שלי, כמו העץ הזה. דווקא את מה שהוא הכי חשוב, שקובע לי את החיים, אני לא רואה, כמו השורשים של העץ הזה שבחצר?".
כשחזרתי הביתה שאלתי את סבא שלי את השאלה הזאת. סבא חייך ואמר שאני צודקת. יש משהו חשוב מאוד בחיים שלנו שקובע הכול אבל אנחנו לא רואים ולא מרגישים אותו. ועל זה כתוב בספרי הקבלה. בספרים האלה מקובלים חכמים מסבירים לנו איך לטפל בשורשים של החיים שלנו, כדי שיהיה לנו טוב.
ואז אני חשבתי וציירתי תמונה ונתתי לסבא במתנה.