חוזה השלום בין ישראל ומצרים

ב-26 למרץ 1979 ,לאחר 30 שנות איבה,חתמו ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על חוזה שלום בין שתי המדינות.טקס החתימה נערך בבית הלבן בוושינגטון.נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר,צירף חתימתו כעד להסכם.חוזה השלום נחתם בעיקר בזכות הנשיא האמריקני,שהגיע בתחילת החודש לביקור מפתיע בירושלים ובקהיר,והצליח לפשר בין הצדדים,לאחר שנראה היה כי ההסכמות שהתקבלו בקמפ דייויד עלו על שרטון.בעקבות התערבות הנשיא קרטר חזרו בהם המצרים מהדרישה לכונן בתחילה את האוטונומיה ברצועת עזה.
ישראל קיבלה עדיפות ראשונה באספקת הנפט מסיני וערובה אמריקאית לאספקת דלק ל-15 שנה.4 ימים לפני החתימה אישרה הכנסת את חוזה השלום בתום דיון מרתוני,שנמשך 28 שעות.95 חברי כנסת הצביעו בעד,18 נגד ו-2 נמנעו.
בין המתנגדים היו חברי הכנסת הקומוניסטים,4 חברי המפד"ל וחברי כנסת מהליכוד כגאולה כהן,משה ארנס,יגאל הורביץ ויצחק שמיר.
החוזה,האמור לשמש בסיס להסדר שלום כולל במזרח התיכון,מתבסס על החלטות מועצת האו"ם 242 ו-338.הוא קובע שישראל תיסוג מכל שטח חצי האי סיני בתוך 3 שנים,והגבול המוכר בין המדינות יהיה הגבול המנדטורי.
החוזה קובע כי בין המדינות ישררו יחסי שלום נורמליים,ומצרים תשמור על חופש שיט מוחלט לאוניות ישראליות בתעלת סואץ.כמו כן הוחלט כי מיד לאחר החתימה יפתחו הצדדים במשא ומתן על האוטונומיה שתינתן לפלסטינים בשטחים.
התגובות בעולם הערבי היו חריפות ואלימות.בבירות הערביות נערכו הפגנות המוניות,התנגשויות והתקפות על שגרירות מצרים.הושמעו איומים לרצח הנשיא סאדאת ולפגיעה במתקנים אמריקניים.אש"ף דרש מיד את שחרור יפו,עכו וחיפה.