הרצאתו האחרונה של עמוס עוז בבית גבריאל. 8.1.2004 ... "אהבת חיי היא השפה
העברית! היחסים ביני ובין השפה העברית... "התדע מאין
נחלתי את שירי?... אני רוצה לספר לכם על המורה זלדה ועל ביהס'' תחכמוני בירושלים. מה קסמה של "היפיפיה הזקנה" שעדיין מסעירה את אוהביה, וגורמת להם להסחף כפרפרי לילה... נתחיל בקיראת קטע על המורה זלדה מספרי... בכיתות א+ב בביס'' לילדי עובדים. אבא שלי פחד שאשכח את מורשתי. הוחלט לשלוח אותי ל"תחכמוני". הוא היה אדם חילוני... אמר שהדת מסתיימת, ממילא זה עולם הולך ונעלם. המהפכה האדומה כובשת את העולם. הפשרה הזמנית הייתה ששולחים אותי לביהס'' שנמצא 80 מטרים מהבית שלנו. הבית-בית הספר היה בתוך דירה פרטית. האישה הייתה מחנכת, מחסנאית ורס"ר משמעת. בכיתה ה''ו'' היו 6 ילדים... בכיתה ב'' 4 תלמידים. 14 תלמידים בסהכ''. החתולים היו מסתובבים איפה שרצו. בכיתה א'' למדתי אצל המורה איזבלה. המורה של כיתה ב'' הייתה המורה זלדה. ... (קריאה מתוך הספר "סיפור על אהבה וחושך"...) אמרה "הנה יש כאן ילד שטוף אור"... היא הייתה אהובתי הראשונה. היא שטפה את כולי... והרעידה מטרונום פנימי שלא זע"... סחרחר מרוב אהבה ישבתי בכיתתה"... השפה
העברית לא חדלה להיות הנאה-אהבה. היא קשורה בצורך לקחת כל מילה ולהפוך אותה מכל צדדיה. גם כמנגן "לנגן" בעזרתה מכל הזוויות. אני אומר לכל אותם מתרגמים המתרגמים את ספרי: "זה כמו לנגן קונצ''רטו לכינור על הפסנתר. לעולם אל תדרוש מהפסנתר לפיק צלילים של כינור"... לכן, אני אומר למתרגמי: תהיו נאמנים... כמה שאפשר לשפה שלי. לא מקרי שכל ספר עברי שמיתרגם לשפות אחרות נעשה "שמן" יותר...(דוגמאות) התנ''ך המתורגם לגרמנית "משמין". דוג'' מהסיפור "עד מוות"... פלא תחייתה של השפה העיברית הוא כמו פלא הקמת המדינה. אנחנו לא עם שמחוסן מפני הסכנה שזה יקרה לנו פעם נוספת. אני לא מכיר שפה שחזרה ומתפקדת כמו השפה העברית. השפה לא הייתה "מתה". היא "נרדמה". כמעט בתוך ארון זכוכית... כמו "יפיפיה נרדמת"... הם השתמשו בה לדברי הגות ופיוטים, בתק'' "תור הזהב בספרד", כתבו הרבנים שירים אירוטיים. אז היה עידן שלא רגמו את הרבנים באבנים על כתיבתם הסקסיסטית. גם לא אלה שחיברו בה שירה נהדרת כמו אבן עזרא. שום בעל לא דיבר אז אל אשתו בעברית. שום הורה לא לימד את אשתו וילדיו עיברית היא הייתה בטקסטים, בספרות. מי העיר אותה? – אליעזר בן יהודה! היא התגשמה בפיו. הוא היה גאון מטורף! שום גאון לא מסוגל לשכנע עם לדבר בשפתו. מה שגרם לתחייתה של השפה העברית הייתה הפגישה המקורית בירושלים לפני 110 שנים! אחדים דברו יוונית, תורכית. הצורך לשאול "איך מגיעים אל הכותל המערבי"? הייתה בעברית של הסידור. – אם היו שמים על אי בודד יחד עם עוד אלף פולנים רומנים היו מדברים לטינית! מתוך העדר שפה משותפת! בירושלים, לפני 110 שנים התעוררה "היפיפיה הנרדמת"... זה ארע באותו הרגע שבו הבחור הראשון אמר לבחורה הראשונה "אני אוהב/ת אותך"... הם היו "מגש הכסף של השפה העברית"... הם היו מחיי השפה העברית! זו הדקה שהיא "התעוררה"... לרגע אפיזודיאלי אחד. לפני שהם החלו לדבר בה היא כבר החלה להיכתב ולכתוב ספרים חילוניים: ספורי אהבה, וסיפורים פילוסופיים, וסיפורים שנהלו דיאלוג עם הפרוזה של גוגול למשל. הקהל לא היה זקוק לקרוא עברית – אין לי מענה לכך! אהבה גדולה! לך תתאר ריב בשפה לא מדוברת...100 שנה של ספרות גדולה שניתן למנות אותה כמו פרוסט, תומאס מאן, יצירות שעמדו בקנה מידה גדול! לפני 100 שנה דוברי השפה העברית בירושלים היה כמה מאות, דברו קצת במושבות, מספרם עלה ל3000- 2000 דוברי עברית כשאני מופיע אצל זלדה, בספר שלי זינק המספר ל-400 אלף. היום מיליונים מדברים עברית! המספר הזה גדול יותר מאלה המדברים בשפה הנורבגית בכל העולם! אני המצאתי מילה בשפה העברית: את המילה : "קרנף" – לפני 35 שנה אמרתי "התקרנפות בצורת פועל על המחזה של יונסקו "הקרנפים". זה הפך למושג! הפלא של השפה שהיא כמו רעידת אדמה שבה שכבות לשוניות פועלות יחד ומאפשרות הצחקות לשוניות מרובדות... לדג'' המילה "למות עליך"... היום זה סלנג לעומת "אימו מתה עליו בילדותו"... (קריאה בספר על עגנון, ברנר, מנדלי) שסיום הנוכחות של השפה העברית בכל פינה ובידינו לשמור עליה!