בסנהדרין מ"ו, לומד ר'' יוחנן מהריבוי (''קבר תקברנו''<1>) בפסוקים המצווים לקבור אדם שנתלה<2>, את החובה הכללית לקבור את המתים.
לאחר מכן מובא הסיפור ששבור מלכא שאל את רב חמא ''
קבורה מן התורה מניין'' ורב חמא שתק, ואח"כ מופיע כעסו של רב אחא בר יעקב מדוע לא ענה לו, ומתחיל דיון מה היה יכול לענות לו. מציעים את הפסוק ''כי קבור'', ודוחים:
''דליעבד ליה ארון'' (רש"י: אין ללמוד מ''כי קבור'' על קבורה באדמה דווקא, שהרי הפסוק יכול להתפרש גם על הנחת הגופה בארון). ''תקברנו''? -לא משמע ליה<3>. מציעים גם ללמוד מתיאורי קבורה שבמקרא, ודוחים שאולי זה היה כמנהג אך אינו חובה.
וקשה: מדוע התעניין שבור מלכא בדיני התורה? אלא שכל כתבי היד גורסים ''קבורה מן התורה
מנא לכו'' (ולא ''מנלן''), כלומר זאת הייתה שאלה פולמוסית. ובערוך (ערך ''ארגז'') מעיר קוהוט על הרקע לכך: ''שמנהג הפרסיים הישנים שלא לקבור מתיהם בעפר בהיות נתקדשה להם אדמת עפר ונזהרו עד מאד בל יגע הפגר באדמה אשר על כן הניחו אותו למקום גבוה...''.
אבל יש שני קשיים נוספים: 1. מלימודו של ר'' יוחנן יוצא שהחובה הכללית על קבורה אינה מפורשת בפסוק (אלא נלמדת מריבוי/ייתור). לכן לא ברור למה כשהגמרא דוחה את ההצעה מ''כי קבור'', היא לא דוחה בפשטות שזה לא נלמד במפורש מהפסוק, אלא מביאה דחייה מטענה חדשה של ''דיעבד ליה ארון''. 2. מאידך כשהגמרא דוחה את הלימוד מתיאורי קבורה במקרא, היא לא משתמש בטיעון שאולי התיאורים האלה הם רק קבורה בארון. יוצא א"כ שטענת ''ארון'' חריגה בסוגיה, ואינה מתיישבת לא עם מה שלפניה ולא עם מה שאחריה.
ואמנם גרסת ארון היא גרסת הדפוס וכתבי יד מינכן וקרלסרוהא (אשכנזיים) בלבד. ואילו כ"י תימני ומדרש הגדול (תימן), קטע גניזה (מצרים), ובשיבוש קל גם כ"י פירנצה (אשכנז), וכן ר"ח, רמ"ה ור"ן (ספרד), והערוך (איטליה) גורסים
''ארגז''.<4> אלא שגם גרסה זו אינה פותרת את הבעיה, ולא עוד אלא שגם קשה עצם השימוש במילה ''ארגז'' שהיא נדירה ביותר (מופיעה רק בעוד הקשר אחד – החזרת ארון ה'' בשמ"א ו'', שם היא כתובה בתורה).
בתשובות הגאונים אסף מופיע
''דעבוד ארזך'' (במקום
''דליעבד ליה ארגז''). וב''עיקרי התלמוד'' (לר'' אברהם זכות) בשם ערוך רב צמח:
''דעבד ארזג''. ובערוך ערך ארגז בשם רב האיי גאון: ''ארזג''.<5> ובתשובת גאון שב''שרידים מן הגניזה'' של וייס מופיע: ''מהו
דעבד ארזג? כך אמ'' לו: <קבורה> מן התורה מנין? ושתק. אמ'' רב אחא בר יעקב: נמסר העולם לכסילים שאין יודעין <להשיב>, מה יאמר לו? אם יאמר לו מן ''כי קבור'' הוא,
אין זה חובה אלא שיוכל... (שכי תלה) <שניתלה> על העץ ונתבזה קבור אותו מפני הבזיון ואין זה חובה''. ארזג/ארזך בפרסית הוא דבר חסר-ערך או מבוזה, ובאמת לפי פירוש הגאון, דחיית ההצעה ללמוד מ''כי קבור'' היא הדחייה שהיינו מצפים לה – שמשם לומדים רק על תלוי ''דעבד ארזג'' – שנעשה מבוזה, אבל אין חובה לקבור כל אחד. גם ברור למה לא דחו בכך את תיאורי הקבורה שבמקרא כי לא מדובר במקרא על אנשים שנתלו. וגם אין שאלה למה השתמשו במילה הנדירה ''ארגז''.
המילה ''ארזג'' הוגהה ל''ארגז'' (כנראה מסיבות פונטיות וגם בגלל היותה נדירה ואולי לא מוכרת), ו''ארגז'' הוחלף בכתבי היד האשכנזיים ב''ארון''. כתוצאה מגרסת ''ארון'' הוגה גם ''דעבד'' ל-''דליעבד ליה'' (ע"פ פירוש רש"י: יכולים לעשות לו ארון).
<1> בדפוס וילנה (ובכ"י מינכן ופירנצה) הדרשה היא רק ''ת"ל כי קבר תקברנו'', ונראה שזוהי הגהה ע"פ רש"י שאומר ''מריבויא דריש'', כלומר לא מייתור של מילה אלא מעצם הריבוי שבצירוף. שהרי בכ"י תימני וקרלסרוהא וכן בקטע גניזה ובהרבה עדים עקיפים הנוסח הוא (בשינויים קלים): ''ת''ל כי קבר... אם כן מה ת''ל תקברנו מכאן...'', כלומר לומדים מהייתור. ייתכן שרש"י הגיה כי לא קיבל שמהמילה ''תקברנו'' שמוסבת דווקא על התלוי נלמד את הלימוד על כל המתים (ע"פ יוסי עופר). אבל גם מהמשך הסוגיה ברור שלא כרש"י, שהרי בדיון מפרידים בין ''כי קבור'' ל''תקברנו''.
<2> דברים כ"א: ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ, לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי''.
<3> רש"י: ''לא משמע ליה
לעכו"ם למהוי דרשה מרבויא''. ובהגהות הב"ח: ''לא משמע ליה
לשבור מלכא למהוי...''. חשוב לציין שהב"ח לא בא להחליף את ''עכו"ם'' ב''שבור מלכא'', אלא לפני הב"ח לא הייתה ברש"י המילה ''לעכו"ם'' (שהרי היאכ שונה ל''עכו"ם'' בעקבות הצנזורה.
<4> רבנו חננאל, הערוך (ערך ''ארגז''), הרמ"ה והר"ן פירשו ארגז במובן של ''ארון''.
<5> גרסתו של הערוך עצמו היא ''ארגז''. הוא מנסה להסביר את גרסת ''ארזג'' אך לא בהצלחה – נראה שלא הכיר את המילה.