כאשר אדם נפטר מן העולם הזה ונשמתו מגיעה לשמים, אין הוא ניצב בפני משפט שרירותי הנכפה עליו על ידי גורם חיצוני ומנוכר כלשהו.
כאשר מגיעה הנשמה לשמיים, מראים לה מחזות מסוימים, וכאילו מקרינים בפניה שני סרטי וידיאו. הסרט הראשון נקרא ''''אלה חייך!'''' כל החלטה, כל מחשבה, כל
המעשים הטובים וכל המעשים המביכים שעשה אדם ברגעים האינטימיים והפרטיים שלו עוברים כולם לנגד עיניו ללא כחל וסרק. אבל הנשמה איננה הצופה היחידה בסרטים האלו. הם נחשפים במלואם לעיני כל. זאת הסיבה שהעולם הבא נקרא עולם האמת, מפני ששם אנו עומדים בבירור על טיבם האמיתי של כל הדברים הטובים שבנו ועל ההשלכות האמיתיות של כל חסרונותינו, ואז אנו נוכחים לדעת בבהירות גמורה מהי מטרת החיים האמיתית. בקיצור, גיהנום איננו המקום המאוכלס על ידי אותו שד עם קלשון החותה בגחלים, כמו שהורגלנו לראות בציוריהם של אמנים שונים. גיהנום הוא המקום אשר בו אנו נחשפים, ולעיני כל, במלוא הכאב והבושה - למעשינו הרעים.
סרט הוידיאו השני מתאר כיצד ''''היו יכולים להיות'''' חיי האדם... אם רק היה בוחר בהחלטות הנכונות בחייו, אם רק היה אוחז בהזדמנויות שנקרו לו בעולם הזה, ואם היה מגשים את
הפוטנציאל שהיה גלום בו. את הסרט הזה - הממחיש לנשמה את צער הפוטנציאל המבוזבז - קשה לה לסבול הרבה יותר מן הסרט ראשון. אבל בעת ובעונה אחת הוא מטהר ומצרף אותה במידה לא פחותה מן הסרט הראשון. הסבל והכאב מולידים בקרבה חרטה והיא הגורמת להסרת המחסומים שיצרו המעשים הרעים וההחלטות הלא נכונות בינה לבין האלוקים ומאפשרת לה להתקשר לחלוטין עם בוראה.
אבל לא כל הנשמות זוכות להגיע לגיהנום. מציאות זו מיועדת לאנשים שעשו דברים טובים בחייהם, ומכל מקום זקוקים לטיהור בגלל מעשיהם הלא טובים. ישנו קומץ אנשים שמעשיהם כה מרושעים שאינם זוכים להגיע אפילו לגיהנום, ונענשים לנצח. פרעה הוא דוגמא אחת לכך.