מטרת המדע

מטרת המדע: לגבש חוקים כללים, המתייחסים להתנהגותם של האובייקטים שבהם דנים, ולאפשר בכך הן למזג ולגבש את הידע הקיים, שמקורו באובייקטים או באירועים ספציפיים, והן לחזות אירועים שעדיין לא התרחשו. חוק כללי או הסבר מדעי מכונים לעיתים תיאוריה. ההגדרה הנ"ל מדגישה כי ביכולת המדע להבין את העבר ולהסבירו, לנבא את העתיד ולשלוט בו. טענות הן כלליות במון זה שהן מקיפות מגוון רחב של צורות התנהגות, מצבים או אנשים. כל אחת מהטענות אומרת דבר מה על קשר מסוים שקיים בין שני משתנים. על מנת שחוק כללי יהיה הסבר מדעי, עליו לעמוד בשתי דרישות: א-דרישת הרלוונטיות: מן המידע המסביר אפשר יהיה לחזות את המאורע המוסבר. קרי- דרוש שיהיה מתאם סטטיסטי בין שני המשתנים – שנוכל לחזות את ערכו של משתנה אחד ביתר דיוק כאשר ידוע ערכו של המשתנה השני, מאשר אם ערך זה איננו ידוע. ב-דרישת הבחינות: עפ"י דרישה זו, טענה, שאי אפשר להעמידה במבחן הניסיון, אינה יכולה להיות הסבר מדעי. דרישה זו מתקשרת לעניין האמפיריות. כדי להסביר לדוגמא, אם תסכול הוא הסבר מדעי להתנהגות תוקפנית, חייבת להיות דרך למדוד התנהגות תוקפנית ורגשות תסכול, ומתאם בין שני המשתנים הנמדדים. בכל הסבר מדעי יש גורם מסביר ומוסבר. המשתנה המתייחס לגורם המסביר נקרא משתנה בלתי-תלוי (זה שגם על פיו מנסים לנבא) ואילו המשתנה המתייחס לגורם המוסבר נקרא משתנה תלוי. בכל מחקר, המשתנה הבלתי-תלוי הוא ההסבר המשוער לערכים המתקבלים במשתנה התלוי, וערכי המשתנה התלוי הם התוצאה המוסברת המשוערת של הניסוי. הגישה המדעית: זהו מקרה פרטי של חשיבה רפלקטיבית בעל ארבעה שלבים: א-תהייה וניסוחה: מקור הבעיה, הספק או חוסר ההבנה וניסוח השאלה: מדוע הוא מתנהג בתוקפנות כה רבה?  ב-השערה וניסוחה: השערה היא על פי הרוב חוק כללי, המקשר בין שני משתנים או יותר. הוא כנראה מתוסכל, האם ייתכן שתסכול גורם לתוקפנות?  ג-היקש וניסוחו: בשלב זה המדען החוקר מנסח השתמעויות אמפיריות הנובעות מההשערה הכללית שלו: אם תסכול גורם לתוקפנות אזי: ילדים הלומדים בביה"ס עם משמעת חמורה יתנהגו ביתר תוקפנות מילדים הלומדים בביה"ס פתוח. אם נתסכל מבוגרים בכך שנציג להם בעיות מעניינות בלי לאפשר להם לפתרן, הם יגיבו בתוקפנות מילולית. ד-בדיקה ומסקנה: בשלב האחרון במחקר בוחן המדען את השערתו בחינה אמפירית ומסיק מסקנות.