בכל מקום שאסטרונומים מכוונים אליו טלסקופים הם רואים
גלקסיות וקוזארים.
תורת יחסות כללית מלמדת על
עקמומיות הגדולה
מאפס או קטנה מאפס.
אפשרות של עקמומיות
גדולה מאפס זאת אומרת המרחב סגור ,מתעקם סביב עצמו וסופי הוא יתרחב עד לגודל המקסימלי ואז יחזור לצורתו הקודמת כלומר יתכווץ.
במקרה של עקמומיות קטנה מאפס המרחב למרחב גיאומטריה של היפרבולה והוא אינסופי.
כאשר עקמומיות שווה לאפס המרחב אינסופי.
אסטרונומים מנסים למדוד את השינוי בזמן של גלקסיות כאשר יש התפשטות גלקסיות.
הם רוצים למדוד איך קצב ההתרחקות והשינוי של שתי נקודות שנקבעות באופן שרירותי .
קוסמולוגים רואים זאת אחרת :צפיפות חומר גדולה יותר מצפיפות קרינה כפי 1000. יש סברה שאם
צפיפות היקום תגדל התפשטות תואט בגלל השפעת כבידה עד שתיפסק.דבר זה יגרום לכל הכללים להפוך על פיהם
והיקום ימצא "במעיכה גדולה"(יקום יתכווץ)
אם צפיפות תקטן לעומת זאת היקום ימשיך להתפשט לעד.
עד לאחרונה חשבו שאין מספיק חומר ביקום על מנת להגיע לצפיפות מקסימלית אך טעו,
בגלסיות ספירליות מתגלה שלמרות מה שניתן לראות מתצלומים,ממהירות סיבוב של הגלקסיות נתנת להסבר בכך שהן כוללות חומר רב יותר ממה שניתן לראות מתצלומים.
גם צבירי גלקסיות שמתגלות רק על ידי אורכי גל ארוכים חומר זה מספק כמות מסה שדרושה לסגור יקום.
אולי שבעוד שנים צפיפות החומר תעלה מעל המקסימלי ,והיקום ישוב למצב מרוכז שממנו הכל התחיל
ויכול להיות שיהיה מפץ נוסף.
תקצירים נוספים אודות עתידו של היקום