שיבוט הינה טכניקה שעל-ידה ניתן לייצר עותקים רבים של בעלי-חיים . כל העותקים
זהים זה לזה במובן גנטי וזהים למקור ממנו שובטו . בשביבוט נוצרים פרטים זהים זה לזה שלא בדרך מינית, כלומר לא על-ידי איחוי
תא ביצית עם תא זרע .
איך השיבוט קורה אצל בעלי חיים?
בבקר למשל, לוקחים ביצית של פרה ומפרים אותה במבחנה בתא זרע של פר. לביצית המופרית מאפשרים להתחלק בכמה חלוקות ואז מפרידים בין התאים ונותנים לכל תא להתחלק שוב. בדרך זו מקבלים כמה עוברים זהים מבחינה גנטית. משתילים את העןברים האלו ברחם של פרות אחדות וכל הפרות ימליטו עגלים זהים מבחינה גנטית.
בהתחלה השתמשו בטכניקה זו לשבט רק בע"ח, כאשר ב 2001 שובט בארה"ב העובר האנושי הראשון . כאשר העוברים מתו הוסבר שמטרת השיבוט היתה להפיק
תאי גזע-שאלו הם
תאים שתפקידם להתמיין לפעילויות מיוחדות בגוף. תאים אלו יכולים להתמיין לכל רקמה . ככה ע"י שיבוט היה ניתן לייצר תאים לבלב לדוגמא ולהשתיל אותם בלבלב של חולי סכרת .
השיבוט של העובר האנושי הראשון נעשה ע"י תרומה של תאי עור וכן של ביציות שנתרמו ע"י נשים.
ב 1998 אושר בישראל חוק שאוסר לשבט בני אדם כלומר,אסור לשבט עובר אנושי ולגדל אותו עד בגרות.
עם זאת, מותר לשבט עוברים לצורך הפקת תאי גזע. דבר זה יוצר תקווה שבעתיד יהיה ניתן להשתמש בהם לחידוש רקמות פגומות ולריפוי מחלות.
ישנפ טיעונים רבים נגד שיבוט בני אדם בעקבות תקלות אפשריות שיכולות לקרות במהלך ניסויים אלו.
בטענה זו הם הסתכמו על תופעות שארעו בבע"ח ששוכפלו וסבלו ממומים שגרמו למותם.
השיבוט יכול לגרום לטעויות בביטוי הגנים, מה שיכול ליצור בעיות בלתי צפויות, סבל אנושי ועוד טעויות שכרגע לא ניתן להעריך את השפעתם .
טיעון אחר מציג את העובדה ששיבוט
מהווה התערבות בבריאה ובטבע . לפי
טיעון זה, השכפול מהווה פגיעה בקדושת החיים. לדעת משפטנים יש הרבה סיכונים בשיבוט אבל אי אפשר למנוע התפתחות מדעית בצורה מוחלטת ולא ניתן לבלום את הרצון לצבור עוד ידע חדש ואי אפשר לחסום את הסקרנות המדעי.
ואולם, על ידי הסכמה ציבורית וחקיקה מתאימה אפשר להקטין את הסיכון של ניצול לרעה של הידע.
תקצירים נוספים אודות שיבוט עוברים אנושיים