האוגר (שם מדעי: Mesocricetus) הוא מכרסם ממשפחת האוגריים.
האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי
הלחיים שלו למטרה זו. כאשר האוגר אוגר את מזונו הוא מרגיש בנוח לפלוט את שאגר רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.
האוגר הוא בעל גוף קטן מאוד - כ-17 ס"מ בלבד אורכו. אוזניו קטנות אך חוש השמיעה שלו מפותח מאוד. גם חוש הריח שלו מפותח מאוד. לעומתם, חוש הראייה אצל האוגר אינו מפותח. שיני האוגרים, כדרכם של המכרסמים, צומחות כל הזמן.
האוגר בטבע אוכל בעיקר זרעים אך הוא לא יבחל גם בחרקים ובפירות למיניהם.
האוגר מגיע לבגרות מינית בגיל 11 שבועות לערך. עונת הייחום בטבע היא בחורף. ההריון הוא הקצר ביותר במחלקת היונקים - 16 יום בלבד. האוגרים ממליטים פעמים אחדות בשנה; בכל המלטה יופיעו בין 5 ל-10 גורים חסרי ישע, עיוורים וערומים.
האוגר בשבי
רוב האוגרים שמחזיקים בשבי הם אוגרים ממין אוגר סורי זהוב, סיבירי קרמפל וסיבירי מלבין. אך יש גם מינים נוספים, פחות מוכרים, כגון: אוגר מונגולי ואוגר טיבטי.
הטיפול באוגר אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה, אלא רק הוצאה ראשונית על מחיר הכלוב. הטיפול אינו קשה, וקל אף לילד לבצע מטלה זאת. על-מנת להבטיח לאוגר חיים בריאים וארוכים יש להקפיד על הכללים הבאים:
האוגרים (בעיקר מבויתים) חיים רק כבודדים. גידול של זכר ונקבה באותו כלוב, יכול להביא למותם של האוגרים ולריבוי אינסופי (שבסופו של דבר גם כן מביא למוות מוקדם של האוגר)
אסור לרחוץ את האוגר; דבר זה עלול לפגוע באיכות הפרווה וביופיה וגם בבריאותו של האוגר העצמו, ויכול להיות קטלני.
יש להקפיד על מים ומזון טריים: לאוגרים החיים בשבי יש אוכל מיוחד, מין כופתאות מוכנות המכילות את רוב אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים הדרושים לקיום, אך למרות יש צורך להעשיר את תזונת האוגר בירקות, פירות, גרעינים ואף חרקים קטנים.
יש להקפיד לרפד את הכלוב בנסורת רכה ואף להניח מתחת לנסורת נייר סופג. יש להחליף את הנסורת אחת לשבוע (או יותר, במידה ויש מספר רב יותר של אוגרים בכלוב). בטבע האוגר יכול לגמוא מרחקים עצומים; לכן חשוב שהכלוב יהיה גדול, מרווח ומצויד במתקני משחק היכולים להעסיק את האוגר .
בשבי, בניגוד לטבע, עונת הייחום מתרחשת כל השנה. דבר זה עלול לגרום לריבוי עצום של גורים במידה ולא מפרידים בין הזכר והנקבה, בעיקר אחרי ההמלטה, שכן לאחר ההמלטה הנקבה עלולה להתעבר שנית. בנוסף, יש להפריד בין הזכר והנקבה לאחר ההמלטה כיוון שהזכר עלול לפצוע ואף להרוג את הגורים.
על-מנת להבטיח אורך חיים ארוך אין להרבות בהריונות ובהמלטות, שכן כל המלטה מתישה את גוף הנקבה, ועלולה לגרום למוות בגיל צעיר.
האוגר, בניגוד למכרסמים רבים אחרים, אינו מעביר מחלות לבני אדם. הגורים נולדים בצבע אדום, לאחר יומיים צבעם משתנה לורדרד. לאחר פחות או יותר שבועיים, גדלה להם פרווה.