מאריסטו לדמוקריטוס דרך דארווין

תקציר המאמר –
Montalenti, G. (1974). "From Aristotle to Democritus via Darwin". In Ayala,
F. J. and Dobzhansky, T. (eds.), Studies in the Philosophyof Biology (Macmillan, London), pp. 3-19.
האם ניתן לבצע רדוקציה של הביולוגיה לכימיה ופיסיקה בלבד? שאלה זו, היא אחת מהשאלות הותיקות ביותר בתולדות המדע. ראשיתה בימי אריסטו ודמוקריטוס.
אריסטו ניסה לתת הסבר לתופעות הטבע שבהן צפה. הוא גילה כי תופעות אלו מורכבות, וכי הסבר מכניסטי, כמו זה שנתן דמוקריטוס, אינו מספק. לכן גייס אריסטו את הטלאולוגיה להסבר המדעי של תופעות החיים.
מימי אריסטו ועד דארווין ליווה ההסבר הטלאולוגי את הביולוגיה, מהסיבה הפשוטה שלא ניתן היה להתעלם מהעובדה כי ישנה תכליתיות או כיווניות לתופעות החיים. כל ניסיון לתת פרשנות מדעית מכניסטית בלבד לתופעות החיים, נתקל תמיד בעובדה שיש פן מסוים בביולוגיה שאינו ניתן להסבר מסוג זה.
ב-1859 הציג דארווין את תיאורית האבולוציה באמצעות ברירה טבעית. הברירה הטבעית מכוונת ע"י בחירת הצורות המתאימות. הסבר הכיווניות, התכליתיות של תופעות החיים ע"י מנגנוני האבולוציה פתרה את החידה שנשא המדע מימי אריסטו.
הברירה הטבעית סיפקה את ההסבר המדעי שהיה חסר לתופעות החיים. כדי להבדיל את הכיווניות שמספקת ברירה טבעית מהתכליתיות נוסח אריסטו, נקראה תכליתיות מודרנית זאת, טלאונומיה.
האבולוציה מתמקדת ברמת הפרט ומפנה את הביולוגיה המודרנית להכיר במאפיין המרכזי של תופעות החיים – הפרטניות (אינדוודואליזם). המדע עבר מנקודת מבט טיפולוגית המתמקדת בדמיון בין הפרטים לנקודת מבט המתייחסת דווקא לשוני בין הפרטים. שכן השוני בתכונות הוא הדבר שעליו פועלת הברירה הטבעית.
 בעיני מונטנלי, הפרטניות, הוא  המאפיין המבדיל בין החי לבין מה שאינו חי. הפרט הוא אותה יחידה ביולוגית שלא ניתן לחלק למרכיבים קטנים יותר מבלי לאבד את המאפיינים שלה. זהו מושג המקביל למושג האטום של דמוקריטוס. המולקולה של היסוד מורכבת מאטומים הזהים זה לזה. האוכלוסייה של פרטים מורכבת מפרטים דומים זה לזה.
בכל רמת אינטגרציה בין יחידות, פועלים כללים אחרים. על אטום בודד פועלים כוחות אחרים מאשר על המולקולה המורכבת מספר אטומים. ועל מולקולה אחת פועלים כוחות שונים מאשר על אגרגט של מולקולות. ברמת האינטגרציה של אטומים ומולקולות שולטים חוקי הפיסיקיה והכימיה בלבד. אך ברמת של פרט ומעלה מתחילים לשלוט חוקים שהם מחוץ לעולם הכימיה והפיסיקה.
ברמת הפרט מתחילה לפעול הברירה הטבעית, שאינה ניתנת להסבר במושגים כימיים ופיסיקליים. ברמת האוכלוסייה מתחילים לפעול חוקים מתחום ההתנהגות וחברה שגם הם מחוץ לכימיה והפיסיקה.
מדע הביולוגיה עוסק ברמות אינטגרציה שונות, החל מהאטומים והמולקולות של החי ועד אוכלוסיות וחברות שלמות של פרטים שונים, ממינים שונים.
את הרמות הגבוהות של הארגון הביולוגי, לא ניתן להסביר רק במושגים של כימיה ופיסיקה (כמו שהראנו כבר מרמת הפרט מתחילה לפעול הברירה הטבעית).
מכאן שלא ניתן לבצע רדוקציה של הביולוגיה לפיסיקה וכימיה בלבד. הביולוגיה היא תחום עצמאי, העוסק ברמות ארגון מורכבות של החומר. רמות אלו דורשות חוקים נוספים שהם מחוץ לעולם הכימיה והפיסיקה.