מערכת העיכול ותפקידיה

מערכת העיכול ותפקידיה-
צינור ארוך שראשיתו בפה, וסופו בפי הטבעת.
עיכול המזון מתבצע בשלבים שבסופם המזון מתפרק למרכיביו.
-         פחמימות לחד סוכרים
-         חלבונים לחומצות אמיניות
-         שומנים לחומצות שומן וגליצרול
העיכול מתחלק ל3 חלקים-

פירוק מכני- בפה ובקיבה- ערבוב, המסה, ערבול, מעיכה של המזון.
פירוק כימי- לאורך הצינור- פירוק אבות המזון בעזרת אנזימים בפה, בקיבה, במעי ובטריסריון.
ספיגה לדם- חומרים שהתפרקו נספגים לדם (במעי הדק והגס).
פה- תפקיד: לעיסת והרטבת המזון
      מיכל:  רוק (אנזימים), שיניים, לשון ושרירי לעיסה.
שיניים- לבן אדם בוגר יש 32 שיניים:
8 חותכות, 4 ניבים, 8 קדם  טוחנות ו12 טוחנות.
לשון- תפקיד: לרכז את חוש הטעם ,לערבל את המזון ולעזור בבליעה.
בלוטות רוק- נמצאת מול ומתחת ללשון.
                  תפקיד: הפרשת רוק המכיל אנזימים שמפרקים עמילן.
לוע- תפקיד: קישור בין חלל הפה לוושט וקישור בין חלל הפה והאף לקנה הנשימה.
       בזמן הבליעה נסגר המעבר בין קנה הנשימה ללוע כך שהמזון לא עובר לקנה הנשימה.
וושט- צינור שרירי באורך 25 סנטימטר
         תפקיד: קישור בין הלוע לקיבה. בוושט שרירים המתכווצים ודוחפים את המזון לקיבה (תנועת המזון נקראת פריסטאזיס).
קיבה- חלל בעל דופן שרירי
 בין הקיבה לוושט ישנו שריר סוגר (שוער), כאשר אין מזון הוא סגור וכשמגיע מזון הוא נפתח.
בזמן הקאה השוער נפתח ומזון יוצא מהקיבה לוושט ומשם לפה. עודף מיצי עיכול או הפרשה לקיבה עלולה לגרום לאולכוס.       
תפקיד: כשהשרירים מתכווצים נמעך ונטחן המזון, שם מתחיל פירוק החלבונים. בזמן טחינת המזון מופרשים מיצי קיבה חומציים מאוד המסיעיים בהמסת המזון.
טריסריון-   רוחבו 12 אצבעות (משם שמו), בינו לבין הקיבה יש שוער שמווסת את מעבר המזון לתריסריון. אליו מגיעים מיצי מרה מהכבד ומיצי לבלב מהלבלב.
               תפקיד: בו מתבצע פירוק כימי של שומנים והמשף פירוק חלבונים ופחימות.
מעי דק- צינור ארוך בעל קפלים רבים הגורם להגדלת שטח הפנים. אורכו 6 מטרים ושטחו 400 מטר. תוכן המעי הדק מתקדם בפריסטזיס (דחיפת המזון).הגדלת שטח הפנים מסייע לפירוק הכימי של המזון וספגתו בדם
המעי הגס- אורכו 2 מטרים ובו עוברת פסולת שלא עברה פירוק כימי. מופרש בו ריר המסייע למעבר הפסולת.
               תפקיד: מן המעי הגס נספגים לדם מים ומנרליים. במעי ויטמינים חשובים המייצרים ויטמין k.
סופו של המעי הגס הוא בפי הטבעת (שגם לו שריר סוגר).  הצואה מכילה 75 אחוזי מים, מלחים, מזונות שלא התעכלו (בעיקר תאית) חיידקים מתים וחיים, חומצות וגזים, חומרי צבע מהמרה, ריר ותאים שנשרו מדופן המעי.
שלשול- נגרם כתוצאה מנוכחותם של חומרים מסוימים במזון או מחומצות הנורות ע"י חיידקים במעי הגס. שני הדבירם הנ"ל מגרים את רירית המעיים לכיווץ באופן פתאומי. כתוצאה מכך אנחנו מחרבנים חומר מימי שזו בעצם פסולת טרם זמנה עוד לפני שנספגו ממנה הנוזלים.
המעי העיוור- תוספתן, תוספת קטנה למעי הגס. קטע של המעי איננו פעיל בעיכול המזון, לעיתים אזור זה מזדהם ונוצרת דלקת המלווה בחום וכאבים בצד ימין של הבטן. המצב מחייב ניתוח להסרתו. בבע"ח צימוחננים ישנם חיידקים המייצרים אנזימים מפרקים תאית והם ממוקצים באזור זה. סבורים שזהו שריד להיותנו צימחונים בעבר.
 כבד- משתתף בתהליכי העיכול והפרשת מיצי מרה לתוך כיס המרה ואגירתו. בשעת עיכול שומנים מופרש מיץ מרה מכיס המרה לתריסריון ומסייע להפיכת השומנים לתחליב. הכבד הוא איבר גדול, כ1 וחצי קילו. מלבד תפקידו בעיכול הוא בעל תפקידים רבים.
לבלב-  איבר שקשור למערכת העיכול למרות שמזון אינו מגיע אליו-
          תפקידו: 1. הפרשת מיצי עיכול לתריסריון, מיצי עיכול מסיימים את התהליך הכימי של פירוק המזון
                      2. הפרשת הורמונים הקשורים במטבולזים של הגלוקוז- אינסולין+גלוקאגן
הספיגה- לאחר פירוק ועיכול כל אבות המזון למרכיביהם הפשוטים, נספגים מהמעי לדם חומרי המזון אשר ישמשו את הגוף לבנייה, חילוף חומרים, הפקת אנרגיה. לפני פיזור המזון לכל חלקי הגוף, עובר הדם לכבד לסינון, לטיהור ולנטרול רעלים והן אח"כ עובר ללב ומשם לכל חלקי הגוף. מקום הספיגה העיקרי הוא המעי הדק כאשר ספיגת הנוזלים מתרחשת במעי הגס.   

תקצירים נוספים אודות מערכת העיכול ותפקידיה