המודל ההליוצנטרי

הליוצנטריזם היא השקפת עולם שלפיה השמש היא מרכז היקום (הליוס=שמש, צנטרון=מרכז). המודל ההליוצנטרי יצא נגד המודל הגיאוצנטרי המסורתי, שטען שכדור הארץ הוא מרכז היקום. אסטרונומים קדומים כגון אריסטרכוס איש סאמוס ופילולאוס הניחו טיעונים שתמכו בהליוצנטריזם כבר במאה הרביעית לפני הספירה. עם זאת, רק במאה ה-16 נוסחה התיאוריה ההליוצנטרית בצורה מדויקת ומפורטת על ידי האסטרונום הפולני, ניקולאוס קופרניקוס (1473-1543).
קופרניקוס פרסם את המודל ההליוצנטרי שלו בספר "על תנועתם של גרמי שמים", שיצא לאור ב-1543 (שנת מותו של קופרניקוס). הטענה המרכזית של הספר היא שכדור הארץ הוא אחד מבין כמה כוכבי לכת, שמסתובבים סביב השמש, שהיא קבועה ואינה נעה. השמש משלימה את ההקפה פעם בשנה, יחד עם סיבוב סביב צירה פעם ביום.
לתיאוריה של קופרניקוס השפעה מכרעת על המהפכה המדעית. למרות שהוא שגה באמונתו שמסלולי התנועה סביב השמש הם מעגליים (למעשה הם אליפטיים), קופרניקוס פרץ את הדרך לאסטרונומים שהגיעו אחריו, ביססו את רעיונותיו ופיתחו אותם. חשובה במיוחד עבודתם של יוהנס קפלר וגלילאו גליליי.
קפלר (1571-1630) היה המדען שגילה כי מסלולי התנועה סביב השמש הם אליפטיים ולא מעגליים, ובכך שכלל את המודל של קופרניקוס והפך אותו למדויק יותר. גלילאו (1564-1642) היה הראשון שערך תצפיות אסטרונומיות באמצעות טלסקופ, ובכך היה יכול לאשש את התיאוריה הקופרניקאית. בעקבות תמיכתו במודל ההליוצנטרי, גלילאו אף נשפט ב-1633 ונידון למאסר בית עד סוף חייו.
התיאוריה ההליוצנטרית עוררה מחלוקת רבה כיוון שסתרה את הדוגמה הדתית המקובלת, שקידשה את המודל הגיאוצנטרי של אריסטו. בכתבי הקודש הנוצריים נאמר שכדור הארץ ניצב דומם וכי לא ניתן להזיזו. לכן היו רבים שראו בתיאוריה ההליוצנטרית כפירה דתית. האסטרונומים שקידמו את ההליוצנטריזם היו אף הם אנשים מאמינים, אך טענו כי אין סתירה בין המודל ובין כתבי הקודש, וכי לא צריך לפרש את הכתבים באופן מילולי.
ראוי לציין כי המודל ההליוצנטרי התקיים גם ברעיונותיהם של אסטרונומים וחוקרים אסייתים ומוסלמים בתקופות שונות בהיסטוריה. ישנן סברות שקופרניקוס, למשל, הושפע רבות מהאסטרונום אבן אל-שאטיר, שגילה במאה ה-14 ממצאים הדומים לאלה של האסטרונום הפולני.