בס"ד
לבו של מי זוכה יותר לנוח?
תפוקת לבם של העוסקים בספורט גדלה לעיתים קרובות, ואילו תפוקת ליבם של מי שאינם פעילים משתנה
רק לעיתים רחוקות. למרות זאת, ליבו של
הספורטאי זוכה לנוח הרבה יותר מלבו של מי שמבלה שעות מול המחשב או מול הטלוויזיה. הפיתרון של הסתירה-לכאורה הוא פשוט למדי: אם בעת
מנוחה לב הספורטאי פועם רק 50 פעימות בדקה, פירוש הדבר שמשך כל מחזור
פעימה שלו הוא ארוך יותר מזה של אדם שאינו עוסק בספורט.
במקום 0.85 שניות, נמשכת פעימת לבו של הספורטאי 1.2
שניות – כלומר, היא ארוכה יותר ב 40% מפעימת לבו של "הנייח". כל שלבי הפעימה מתארכים, לרבות משך ההרפיה. אולי שברירי השניות האלה לא נראים לכם מרשימים במיוחד, אבל זכרו,
ההרפיה היא זמן
המנוחה של הלב, וזמנים אלה מצטברים לאורך דקות, שעות, ימים ושנים.
נניח שמשך ההרפיה של לב הספורטאי הוא 0.5 שניות, לעומת 0.3 שניות – משך ההרפיה של המרבה בישיבה. "עודף המנוחה" שלב הספורטאי מרוויח הוא אפוא 0.2 שניות בכל פעימה – עודף הנראה חסר משמעות בטווח הקצר, אך בעל משמעות בטווח הארוך. שימו לב לחישוב הזה:
לבו של הספורטאי נח במשך יממה אחת
0.5 X 50 X 60 X 24 = 36,000 שניות של מנוחה מצטברת. באותו זמן, לבו לשל זה שאינו ספורטאי נח רק
0.3 X 70 X 60 X 24 = 30,240 שניות.
ההפרש בין זמני המנוחה האלה הוא 5760 שניות, שהן 96 דקות, או שעה ו – 36 דקות.
זהו "רווח המנוחה" שיש ללב הספורטאי ביממה אחת. במשך שבוע הוא מרוויח 11.2 שעות מנוחה בהשוואה ללבו של מי שאינו עוסק כלל בפעילות גופנית.
ובכן, פעילות גופנית סדירה היא מתכון לא רק לחיזוק שריר הלב אל גם לשיפור איכות חייו לאורך זמן. ככל שהלב מסוגל להפיק נפח פעימה גדול יותר בעת מנוחה, כך מתארך משך ההרפיה שלו בין פעימה לפעימה וזמן המנוחה שלו גדל.
זהירות – לא לרוץ מהר מדי!
לפני שאתה רצים למכון הכושר הקרוב, כדאי לזכור שאסור לפצוח במאמץ גופני פרוע ובלא הדרכה. שריר לב חזק ומאומן במאמץ משיגים רק באמצעות פעילות סדירה, הנעשית בהדרגה ובהכוונה של מדריך או מורה. כל שיטה אחרת היא מתכון לצרות, ולא לטיפוח לב בריא. יתר על כן, הפעילויות המתאימות ביותר לטיפוח בריאות הלב הן אלה הכרוכות במאמץ כלל-גופני סדיר – כגון ריצה הליכה מהירה, חתירה, או רכיב על אופניים – וכדי לעשות אותם אין צורך לפנות דווקא למכון כושר.
תקצירים נוספים אודות ליבו של מי זוכה לנוח יותר?