אקסטזי

אקסטזי והשפעותיו השליליות על הגוף אקסטזי, סם המסיבות הפופולרי (והחדש יחסית), עלול להזיק לבריאותנו, הן פיסית והן נפשית, ברגע השימוש ולטווח הארוך, כאשר הנזק הוא בלתי הפיך ואף עלול להסתיים במוות. האקסטזי מורכב מחומר בשם MDMA וכן אמפיטמינים (ולעיתים תוספות הנעשות ע"י סוחרי הסמים). ההרגשה המיידית מתבטא בהרגשת אופוריה, ערנות ולעיתים הזיות. השפעותיו בטווח הקצר (בזמן השימוש) עלולות לגרום לבעיות נפשיות כגון פרנויה ובלבול וכן לבעיות פיסיות המתבטאות בלב, בלחץ הדם ובכליות ואף להביא למוות. מחקרים מראים כי שימוש ממושך בסם גורם לפגיעה במערכת העצבים ובמח וכמו כן, לבעיות נפשיות ארוכות טווח הנובעות מפגיעה זו. עוד עולה מן המחקרים הינה בעיית השיקום, כאשר, גם לאחר הפסקה ממושכת, נמנע שיקום משמעותי למח ולמערכת העצבים. סמים הינם עפ"י הגדרה: חומרים טבעיים או מלאכותיים המשנים את מצבנו הפיסי והנפשי, התנהגותנו ומצב רוחנו ע"י השפעה על מערכת העצבים, ללא מרשם רופא ההשפעה על מערכת העצבים נעשית כך שהסם משפיע על ייצור הנויירוטרנסמיטורים (המעבירים מידע מתא עצב אחד לאחר). תאי העצב מתרכזים במוח ובעמוד השדרה וכאשר נצרך סם, משתבש תהליך זה. הסם מגיע למערכת העצבים ע"י מחזור הדם. תופעות שליליות אלו הן בד"כ תגובות הנגרמות לאחר שימוש ממושך ומסיבי. סם האקסטזי הינו חומר כימי (הלוציגן – גורם הזיות) הנעשה במעבדות (ועל כן ישנם הרבה חיקויים מסוכנים). השימוש נעשה ע"י בליעת כדור, קפסולה או אבקה. משך השפעתו כ 2 – 7 שעות. שמו הכימי של האקסטזי הינו MDMA שהם ראשי תיבות של methylenedioxymethamphetamine והרכבו הכימי דומה למעורר (ספיד) מטאמפטאמין ולמעורר ההזיות מסקלין. כך, החומר יכול ליצור במשתמש שינוי בתפיסת המציאות ועירור (סטימולציה) כאחת. את החומר ניתן היה להשיג באופן לא חוקי החל משנות השמונים (כאשר בזמן זה נעשה שימוש רפואי בסם לשם שיקום מערכות יחסים), אך העלייה המשמעותית בשימוש בו קרתה בשנות התשעים עם התפשטות תרבות המועדונים והצורך של המבלים בהם להישאר ערים וברמת פעילות גבוהה במשך שעות ארוכות. החומר מביא לשחרור המעביר העצבי (נוירוטרנסמיטור) סרוטונין מתאי המוח, מה שמביא לתחושת אושר, אופוריה וריחוף. ה MDMA יכול להביא לידי סטימולציה של המשתמש, הגברת תחושת ההנאה והביטחון העצמי ועלייה ברמות האנרגיה. שינוי תפיסת המציאות מתבטא בתחושות של שלוות נפש, קבלה ואמפטיה שלא היו למשתמש טרם נטילת הסם. התופעות הפיסיות הינן הרחבת אישונים, הידוק לסתות, טשטוש ראייה, ערנות, בלבול, בחילה, אובדן תיאבון, עליית חום גוף, התעלפות, צמרמורות, הזעת יתר ותחושת צימאון. למרות ההשפעות הנעימות שעשוי האקסטזי להעניק למשתמש בו, הרי שעל פי מחקרים, סכנותיו והשפעותיו השליליות רבות וכדאי להתייחס אליהן בכובד ראש. בזמן השימוש בחומר מופיעות, מעבר לתחושות הנעימות, גם תחושות כמו בלבול, דיכאון, הפרעות שינה, חרדה ופרנויה. תופעות אלו עלולות לקרות גם שלא בזמן נטילת הסם ואף שבועות לאחר השימוש. מבחינה גופנית, החומר עלול להחמיר את מצבם של אנשים הסובלים ממחלת לב או יתר לחץ דם כיוון שהוא מעלה את הדופק ואת ערכי לחץ הדם. סיבה נפוצה להשפעותיו הקטלניות של האקסטזי היא השילוב בין פעילות גופנית ממושכת לאורך זמן (הנובעת מהמרכיבים המעוררים של הסם), המצטרפת לצפיפות ולחום שבמועדון וביחד כל אלו מובילים להתייבשות, עלייה בלתי נשלטת בחום הגוף, ואי ספיקה של הלב והכליות. (בנוסף, תחושת הצימאון עלולה לגרום לשתייה מוגברת היוצרת כשל בכליות המוביל למוות). השפעתו של הסם לטווח ארוך עלולה לגרום להצטברות החומר ברקמות המוח, דבר הגורם לשינוי כימי במוח, המתבטא בעיקר בירידה ברמת הסרוטונין (חומר כימי במוח האחראי על מצב רוח טוב) ובעקבותיו דיכאון. (הסם אינו יוצר תלות פיסית אך גורם לתלות נפשית). מחקרים שנערכו לאחרונה על השימוש באקסטזי הראו כי MDMA גורם לנזק קבוע לתאי המוח המכילים סרוטונין, אלו הם התאים המשתתפים בתהליכי החשיבה והזיכרון והמצב רוח. ואכן, נראה כי שימוש ממושך בחומר עלול לגרום לפגיעה קבועה במח ובנפש כאחד. מידע זה התקבל מכמות לא מבוטלת של מחקרים על אנשים ובעלי חיים שצרכו את הסם. מחקרים אלו נעשו בשיטות רבות שעיקרן הוא מחקר השוואתי. במחקרים נבדקו, לאורך השנים, השפעותיו החיוביות והשליליות, הן ברובד הנפשי והן ברובד הפיסי. בעייתיות לא מבוטלת נובעת מהעובדה שסם זה, כפי שציינתי, חדש יחסית, ועל כן לא ניתן לקבוע את השפעתו לטווח ארוך ביותר. בסך הכול, תוצאות המחקרים מצביעים על השפעה שלילית ביותר שאינה ניתנת לתיקון. במסגרת מחקר שנערך, צולמו בצורת הדמיה מסוג PET SCAN , שני מוחות אנושיים. האחד שייך לאדם שלא השתמש מעולם באקסטזי ואילו השני שייך לאדם שהשתמש בכמויות גדולות של החומר לאורך זמן, אך הפסיק את השימוש שלושה שבועות טרם הבדיקה. ניתן לראות בברור כי מוחו של המשתמש עבר שינוי בעקבות השימוש באקסטזי. מה שנבדק בבדיקת הדמיה זו היא יכולת תאי המוח להתקשר לסרוטונין. כך ניתן להבחין כי במוחו של המשתמש באקסטזי יש ירידה ביכולת לסלק את הסרוטונין מהחלל הבין תאי ובכך גדלה השפעתו על תאי המוח. השפעה זו של הסם עדיין ניכרת שלושה שבועות לאחר הפסקת השימוש. מחקר נוסף, בדק את רמת הביצוע של מתנדבים המשתמשים באקסטזי במבחני אינטליגנציה, הראה כי גם אם החומר נלקח בכמויות קטנות הרי שתוך מספר חודשים של שימוש הוא פוגע בביצועים במבחנים שבאו לבדוק זיכרון לטווח קצר, יכולת למידה ואינטליגנציה כללית. מחקרים בחיות הראו כי MDMD גורם לנזק ארוך טווח לנוירונים סרוטונרגיים במוח. הסרוטונין הוא מעביר עיצבי במוח ובמערכת העצבים המרכזית אשר אחראי על תפקודים שונים בגוף, ובין היתר יש לו השפעה גם על מצבים נפשיים כגון דיכאון ופסיכוזה. כמו כן, לקופים שקיבלו MDMA למשך ארבעה ימים, נגרם נזק מוחי שלא תוקן גם שבע שנים לאחר מכן. ככל הנוגע לסם זה, המלצת המומחים הינה להימנע משתייה מוגזמת, משימוש בכמויות מאסיביות של הסם ובתדירות גבוהה, מפעילות גופנית מאומצת והעלאת חום הגוף, ובאם ישנה אפשרות לבדוק את החומר בערכות רעילות, אזי גם אלו ימנעו אסון.