השאלה מדוע אנחנו רואים אשליות
אופטיות נשארה בגדר תעלומה. כל כמה זמן צצה תיאוריה חדשה-אשר בדרך כלל נבחנת ונבדקת ע"י מדענים
שונים ולבסוף מתגלה כעוד אחת מהתיאוריות שקדמו לה. אחת מן התיאוריות הרבות היא שהעין אכן רואה שאלו
אשליות אך המוח שלנו משתמש בחוויות וזיכרונות שונים מן העבר כדי לפרשן. הרעיון מאחורי התיאוריה הנ"ל, היא דרך התפישה- אפשר בעצם לומר שהמוח שלנו עוצב להתמודד עם עצמים מורכבים בעולם התלת מימד, והוא עובד בצורה מושלמת כאשר הוא פוגש עצמים מהסביבה התלת מימדית (הסביבה הטבעית). הדבר שהופך את
האשליות האופטיות לכל כך "אשלתיות" הם קווים ומידע הקשרי (קונטקסטואלי) שמערכת הראייה שלנו לוקחת ומשתמשת בהם בתור רמזים שעוזרים לפענח מיקום של עצמים בעולם התלת מימדי. באשליות אופטיות המוח מזהה רמזים כוזבים כאמיתיים. האשליות מבוססות ומשתמשות בדברים שונים: קווים, דמויות משתנות, בהירות וניגוד, עומק ומרחק וכמובן צבע.