מערכת ההדחקה

הדחקה היא התהליך בגופנו אשר בעזרתו אנו חוסמים כאב או גירויים בהכללה. הגירוי יכול להיות גופני או רגשי ואפילו אנרגטי. כאשר אנו חווים גודש של גירויים או גירוי (כאב) בעוצמה גבוהה, נכנס לפעולה מנגנון חסימת השערים. מנגנון זה הוא תהליך המפקח על מעבר הנתונים לרמת התודעה הגבוהה, חשיבתית. השער הספציפי חוסם/מונע מכלל הפולסים החשמליים המהווים את הגירוי להגיע אל רמות המוח הגבוהות אותן אנו מגדירים כמודעות (החלק החושב). התהליך הוא אלקטרו כימי שבעזרתו תאי עצב מסוימים ונקודות החיבור ביניהם מעכבים את הולכת המידע. שיטת השערים הזאת פועלת בכל חלקי המוח והיא מרוכזת באזורי מפתח מסוימים המארגנים את התגובה לכאב. שיטת השערים היא בעצם מה שמפריד בין רמות תודעה של חשיבה, הרגשה ותחושה. כאשר נוצרות חסימת שערים והדחקה, זרימת המידע בכל רמת תודעה מנהלת חיים עצמאיים. למחשבות, משוחררות מרגשות, יש כושר קיום משל עצמם. באותו זמן, האנרגיה הרגשית מהדהדת סביב אותם מעגלים עצביים אבל ברמות המוח הנמוכות יותר מנותקות לגמרי מתהליכי החשיבה. חסימת שערים והדחקה הם אם כך דו כיווניות. החשיבה אינה מודעת לרגשות אבל אנחנו גם לא מקשרים רגשות לרעיונות או מצבים שבהם אנו נמצאים.
הדחקה משמשת ככלי ראשון לאפשר תפקוד תקין של אינטליגנציה (בעיקר קוגניטיבית) על ידי כוונון וסינון של גירויים שונים על מנת לא להעמיס במספר או בעוצמה ולאפשר פעילות ולמידה. מנגנון ההדחקה מהווה הגנה בפני כאב אשר מוגדר קיומי אשר אם יעלה אל התודעה עלול לגרום לנזק תפקודי גופני או נפשי. מנגנון הגנה זה הוא שיוצר את ההפרדה בין המודע לתת מודע. כאשר סה"כ של תכולת התת-מודע משפיע באופן משמעותי על התנהגות ועל הגוף יש צורך בטיפול כדי לאחד שוב בין שתי הרמות. שחרור ההדחקה והעלאה של החוויות אל המודע, באופן הדרגתי ומפוקח מאחד (במידה מסוימת) את שתי רמות התודעה ומתקן התנהגויות ופגמים תפקודיים. כאשר התודעה מטפלת בסממנים ובגירויים אנחנו משוחררים מהשמירה עליהם ומאפשרים לאנרגיה שלנו לזרום יותר בחופשיות ולהתפנות לתפקוד בריא יותר בחיי יום יום.
ההדחקה המשמעותית ביותר היא הדחקה רגשית שבאה בדרך כלל בשל חוויה טראומטית וכואבת או מחוסר יכולת או הרשאה לבטא רגשות.
הרגש הוא תגובה לחוויה פנימית או חיצונית אשר מתורגמת לתהליך ביוכימי שנוצר בגוף שלנו. בהכללה ניתן לסווג רגשות לשתי קטגוריות. רגש מרווח ורגש מכווץ. ברגש מרווח ניתן לזהות את כל הרגשות הנעימים של שמחה, אהבה, חדווה, סיפוק וכדומה. רגשות אלה נחווים כתחושה נעימה, עוזרים להרפיה גופנית ומעלים את איכות החיים שלנו.
רגש מכווץ הוא רגש שנחווה כחוויה שגורמת לכיווץ גופני, בעיקר בשרירים וגורם להרגשה לא נעימה בגוף. פחד, כעס, חרדה, עצב, קינאה וכדומה הינם דוגמאות לרגש מכווץ. רגש מכווץ משפיע על השרירים, מכווץ אותם וגורם לחוסר איזון במערכות הגוף.
הדחקה רגשית היא המשמעותית ביותר מבחינת השפעתה עלינו. רגש, היוצר תגובה ביוכימית, אמור להיות מבוטא באופן גופני כלשהוא, אם על ידי קול, תנועה וכדומה. כאשר רגש אינו מבוטא מסיבה כלשהיא הוא נשאר כלוא בגופנו. התהליך הביוכימי יצר חומרים אשר שקעו במערכות שונות בגופנו והפרו את האיזון שהיה בהם.
אי אפשר להתחמק מרגשות מכווצים או מרווחים, הם חלק מחיינו. רגשות וחוויתן נמצאות בבסיס ה"אידי" שלנו ומשפיעות על איכות חיינו. הקלט הרגשי נמצא וקיים כל הזמן, הפלט נשלט ע"י התודעה אשר מתפתחת ככל שאנו מתבגרים ומתחילים להתאים את עצמנו למציאות המשפחתית והחברתית שסובבת אותנו. מכיוון שאת הקלט לא ניתן להפסיק אנו מתמודדים איתו בשתי דרכים. דרך ראשונה היא למנוע מהקלט להגיע אל המודעות על ידי מערכת השערים. הדרך השניה היא להגביל את הפלט ולא לתת לו ביטוי מלא, קרי תגובה גופנית או לגיטימציה להרגיש רגשות מסוימים ולהגיב עליהם.
לגיטימציה היא הבסיס להבעת הרגשות ולמניעת הדחקה. כאשר מאפשרים לנו באופן חופשי להרגיש ולהביע רגשות אין צורך בהדחקה. הבעיה נוצרת כאשר לגיטימציה אינה ניתנת באופן מלא. הכל מתחיל כאשר אנחנו תינוקות. הרגשות הבסיסיים נחווים בצורה ספונטנית וטבעית בציפיה לקבלה מוחלטת מצד ההורה. כבר אז, אי מילוי הצרכים הבסיסיים מהווים חוסר איזון עבור התינוק אשר מתחיל לחוות את חוסר הנוחות של הבוגר במקרים של בכי ממושך כתוצאה מרעב או חוסר נוחות זו או אחרת. הלגיטימציה אינה מלאה ואז התינוק שזקוק לקבלה ולאהבה מתחיל לסנן את תגובותיו ולוותר על הבעה מלאה של רגשותיו כתוצאה ממחסור בצורך בסיסי. התהליך מתגבר ככל שאנו גדלים לתוך מערכת עם חוקים והגבלות אשר במקרים רבים אינה מאפשרת להביע רגשות כמו כעס, קינאה, ולפעמים אהבה. בהיפוך, גם חוסר בקבלת רגש אוהב גורם לחסימת שערים ומעין אטימה בפני הכאב שחוסר זה גורם. ברגע שהשער "מתחסן" מול החוסר נוצרת קהות רגשית כוללת. קהות זו אינה מבדילה בין אהבה לשנאה או לכעס ובעצם גורמת לאדם להיות "נטול" רגשות בכלל
מבחינה רגשית כאשר מערכת ההדחקה "מחביאה" חוויות אשר אינן באות לידי ביטוי לגיטימי המודעות מפרשת את סימניי המצוקה ומסגלת לנו התנהגות אשר נובעת מהמצוקה הרגשית. תופעות של אלכוהוליזם, אכילת יתר כפייתית, התמכרויות שונות וגם מחלות הן תוצאה בלתי מוסברת של המצוקה הרגשית שטמונה עמוק בתוך הגוף.
חשיבתית , אנו עומדים בפניי פרדוקס בלתי מוסבר. התנהגות שאנחנו יודעים במובהק כי היא מזיקה לנו ובכל זאת אנחנו מבצעים אותה בלי יכולת להפסיק או להבין מדוע. אנו ממציאים התנהגות כדי להימנע ממצבים של חשיפה רגשית. ציניות מוגזמת יכולה להיות בעצם הגנה קוגניטיבית בפניי חשיפה או עמידה מול רגשות שאנו מפחדים להרגיש.כאשר תת ההכרה נמצאת בחוסר איזון גדול עם ההכרה שלנו נוצרים קונפליקטים אשר משפיעים על הדימוי העצמי שלנו. חוסר התקשורת, חוסר הידיעה של רגשות פנימיים ומודחקים גורמים לאי שקט וחוסר אמון בעצמנו. הרגשה של חוסר שלמות ואפילו חוסר ב"אני" מוגדר גורמים לדימוי עצמי לא מציאותי ובדרך כלל נמוך. ההתנהגות שתנבע ממצב כזה רק תחריף את חוסר האיזון ותגרום להנצחת המצב ולחוסר יכולת תפקודית בעתיד.