מאמר זה בודק את החינוך ליזמות לאור ויכוחים לגבי עתיד בית הספר למנהל עסקים, טיב MBA, שהוא בדרך כלל שם נרדף לחינוך למנהל, והקשרים
שיש ליצור בין הוראה ומחקר. יש התמקדות גוברת והולכת בשימושיות הכללית של מיומנויות ויכולות יזמיות (לאמור יצירתיות, חשיבה עצמאית, זיהוי וניצול הזדמנויות וכו'), ואנו טוענים שחינוך ליזמות מציע מופת חדשני חדש לחינוך בבית ספר למנהל עסקים הנותן מענה לאתגרים המועלים עתה נגד MBA. בהינתן היקף הרלוונטיות במונחים של הסוגיות סביב 'חינוך ליזמות' והתפתחות פדגוגית בעתיד בבתי ספר למנהל עסקים, מאמר זה ממוצב היטב גם ככלי להצגת שאר הכיסוי בגיליון מיוחד זה של . מאמר זה גם מסכם, אפוא, את המאמרים המובאים במונחים של תרומתם להבנתנו את תפקיד היזמות והחדשנות בהשכלה הגבוהה. כולם מעלים את הצורך להרחבת ההון האנושי והחברתי, בעוד אחדים מציעים מעבר יסודי במתן חינוך מקצועי.
רבים הסבורים שההשכלה הגבוהה בכלל, ובית הספר למנהל עסקים בפרט, נמצאים בפרשת דרכים. יש תחושה כללית שאוניברסיטאות ובתי ספר למנהל עסקים אינם מציעים עוד תוכניות וסביבות המספקות את ההכשרה הנכונה לעולם העסקים בימינו. הוא מבקר ותיק של בתי ספר למנהל עסקים והסתמכותם על MBA ככלי החינוכי העיקרי, וטוען שאנו מחנכים עכשיו מנהלים עם תוצר משנת 1908 המשתמש באסטרטגיה של שנת 1950. הטענה היא ש- MBA ובית הספר למנהל עסקים לא השכילו להתקדם במהירות של עולם העסקים עצמו.
מפרטים אף יותר, ומציינים ש- MBA אינו במתאם עם קריירה מוצלחת, וגורס שבתי ספר למנהל עסקים, בנסותם לאמץ את דרכיהן של מחלקות אקדמיות אחרות של מדעי החברה, שמו דגש מוגזם על ניתוח על חשבון מיומנויות ניהול בסיסיות יותר, כגון תבונה, מנהיגות ומיומנויות בין אישיות. התמקדות זו במחקר אקדמי הרחיקה לדעת רבים את בתי הספר מהנושא שהם אמורים ללמד, והותירו אותם מנותקים ללא תקנה מהמציאות והאתגרים של הניהול היומיומי.
הביקורת לעיל שייכת קודם כל לבית הספר למנהל עסקים ביחסו לסטודנטים, אך יש עדויות שגם האוניברסיטאות אינן יוצרות ומקיימות סביבה נוחה להעברת טכנולוגיה ולמסחור הקניין הרוחני המבוסס על אוניברסיטאות. מכשלה זו עלולה להיות תוצאה ישירה של ההשפעה המבודדת שגורסים לעיל
, כי הדינאמיקה האוניברסיטאית פועל לחנק ההון האנושי והחברתי הדרוש וכן מעכבת את פיתוח רשתות עסקיות חיצוניות.
כל זאת מצביע על דאגה גוברת שבית הספר למנהל עסקים, ובמידה מסוימת האוניברסיטה, אינם מצליחים בניסיונותיהם להעביר ידע לסטודנטים וטכנולוגיה לתעשייה, שני תפקידים שלמעשה הוא צריך להיות מסוגל לבצע. אם אנו מקבלים את זה כיותר ויותר נכון, מכל מקום, מה החלופות שאנו מציעים? כיצד יכולה ההשכלה הגבוהה לכוון את מאמציה ותוכניותיה בעתיד כדי לוודא שחסרונות אלה מטופלים, ושההון האנושי והחברתי מפותח בחופשיות לא רק בין כותלי האוניברסיטה אלא גם בתעשייה?
יש עדויות שפיתוח הון אנושי וחברתי על ידי הרחבת מקבצי מיומנויות ויצירת רשתות מוסיף ערך לסטודנטים, בוגרים ויזמים אקדמיים באותה מידה. הדעה היא גם שהגיע הזמן להחליף את גישת החינוך למנהל העסקי המסורתית הרווחת במופתים חלופיים. שניים מאלה הם מושגיים מטבעם, וטוענים שידע שוכן בבני אדם, ולא באופן אובייקטיבי 'אי שם' שיש ללמדו ולהטמיעו, ושהגישה המבוססת על כלכלה והישותית ביותר שיושמה באופן מסורתי בחינוך ליזמות עלולה תהיות מצומצמת ביכולתה לשקף באמת את התהליכים האנושיים הכרוכים ביזמות.