המרכז למימוש זכויות רפואיות – לפנות או לא לפנות?
המרכז הנ"ל צבר לו ותק, ניסיון ומוניטין, ואי אפשר שלא להתקל בפרסומת
שלהם בנוסח, "אנחנו נעזור לך".
למי שחלה או נפצע, יש זכויות שונות המגיעות, קודם כל, מהביטוח הלאומי, החזרי מס, ולעיתים מגופים מבטחים שונים. אנו לא תמיד ובעצם לרוב, איננו מודעים לחלק ניכר מהזכויות הללו, עקב מדיניות הביטוח הלאומי , הרשויות וחברות הביטוח.
עשרות אלפי אנשים תובעים את המוסד לביטוח לאומי, ונדחים על הסף, או מטורטרים. "המרכז למימוש זכוריות רפואיות", נכנס לנישה הזאת ., כשקיימות חברות נוספות, קטנות יותר, עורכי דין המטפלים בתביעות אלה, וכן כמה רופאים שעסוקם בכך, בין היתר.
האם לפנות למרכז למימוש ?
זה תלוי במהותה של המחלה. להבנתי, ולמרות שהם מטפלים בלקוחותיהם באדיבות ובנועם, לעיתים עדיף לפנות לגוף/ מוסד קטן יותר, לעו"ד או רופא המתמחה בתחום הפגיעה העקרית.
הבעיה המרכזית היא, שכאשר המקרה אינו "מובהק", במילים אחרות, שהחולה חולה במחלה "לא פופולרית", נדירה וכדומה, אין מידעים אותו מראש שם שהמקרה שלו בעייתי, או גבולי, משום שהם מעדיפים להמר על חשבונו ולגבות את שכר הטרחה שלהם, גם כשיש סכוי בינוני עד גבוה שלא יקבל כלום.
אחת המחלות הלא פופולרית היא מחלה בשם "פיברומיאלגיה" שמשמעה, כאבים בכל רקמות החיבור - שרירים, עצמות, איברים, וכל דבר בגוף, בעצם. מחלה זו נחקרה לעומק בעשור האחרון, והיא בעצם סוג של דיסאוריינטציה של המערכת העצבית. חולה בפיברו אינו יכול לעבוד יומעבודה מלא, ולעיתים הוא יתקשה מאד לתכנן מראש פעילויות, משום שאין לו צפי ברור של מצב בריאותו ביום הבא.
לדברי פרופ' רוזנבאום, מומחה לריאומטולוגיה, ס. מנהל בי"ח זבולון, השוהה עתה בחפשת מחקר בצרפת,
החולה הממוצע בפיברו היא אשה, במחצית חייה, בדרך כלל שאפתנית ופעלתנית, מעין סופרוומן שאירוע טראומטי – תאונה, גירושין מכוערים וכדומה, גורמים למחלה "לצאת מהארון."
החולה נתקלת, לא אחת, בסביבה שאינה מכירה במחלתה ורואה בה "סתם "עצלנית מפונקת", בעוד שיוא שדוקא משוועת לפעילות, נקלעת למצב שבו היא משותקת מכאב לפרק זמן בלתי ידוע.
שרופאים רבים, אינם "מפרגנים" למחלה, כלומר, הם רואים במטופל, בדרך כלל מטופלת, משהו הסובל מתסמונת שדומה ל"ייעפת", או "מחלת היאפים", שאיננה נתנת להוכחה, ונחשבת על ידי רבים כסוג של פינוק או עצלות.
בעיה מרכזית היא, שמאבחנים פיברומיאלגיה באמצעות אם. אר. איי, בדיקה יקרה, ולכן, לרוב היא מאובחנת באמצעות סימפטומים – כאבים בנקודות מוגדרות בגוף, וכן כאבחנה מבדלת למחלות ריאומטולוגיות אחרות.
חולה אחת, "באתי" מנהריה, בעלת מסעדה וקוסמטיקאית, עברה כהצהרתה טיפול רדיקלי ונדיר על ידי מומחה משויץ. מאחר והיא סבלה מאד בעבר, היא מנסה לעזור לזולתה על ידי פירסום באתרי בריאות של מטפלים, רופאים ועורכי-דין המתמחים בטיפול בנושא. הגעתי אליה במקרה בחיפוש מסוים באינטרנט, מדי פעם אני עורכת את עלון המידע שהיא מפיצה. כמו כן, מהרגע בו התענינתי בנושא, ספרתי עליו לרופא המשפחה שלי, ד"ר ג'ון וולדמן, שהפנה אלי כמה וכמה חולות.
וכך במהלך השנה האחרונה נפגשתי או שוחחתי בטלפון עם חמש חולות וחולה אחד. כולם אקדמאים, בגלאי 45-58, ארבע מהן כבר אינן עובדות כלל, וקבלו מהביטוח הלאומי קצבת נכות קטנה או בינונית, הכל לפי הכנסתם הממוצעת התקופה שלפני התביעה.
שונה מכך המקרה של מ., לשעבר מרצה באוניברסיטה הפתוחה ואונ' תל אביב, עורכת במקצועה.
"המקרה" שלי מעיד על כך שלא כדאי לפנות ל"מרכז" במקרה של פיברומיאלגיה," היא אומרת. "אני פרשתי מעבודה בהוראה באוניברסיטה ובי"ס תיכוניים לפני כשש שנים, בין היתר עקב הפיברו, מחלה בעיתית לאיבחון.
אני חולת פיברומיאלגיה מאובחנת מ 2003, אך יש לי "לזכותי" גם פגיעות אורטופדיות ואורגניות אחרות, למשל, השמיעה שלי פועלת רק ב 70% מהטווחים, היא מספרת. אלא שכדי לקבל קצבה מהביטוח הלאומי, זה לא מספיק.
את/ה נשלח/ת לועדות רפואיות שונות ומשונות, ורק מי שנפסקים לו 50% ומעלה, כשחלק ניכר מהפגיעה הוא הבאותו התחום, זכאי לקצבה.
לפני כשנתיים החלטתי לתבוע. כדי שהדבר יהיה יעיל, סרתי למשרד המרשים שליד משרדי הממשלה בתל אביב, ברח דרך בגין, שם קבל אותי לשיחה מראיין סימפטי.
נראה לי שבמקרה שלך יש סיכוי טוב לקבל קצבה לא גדולה, אמר, והחתים אותי מני וביה על חוזה לפיו אשלם 1,500 ש"ח על הטיפול שלהם, ו15 אחוז ממה שאקבל- אם אקבל – מהביטוח הלאומי.
בהמשך, ה"מרכז למימוש", הכין לי תיק מרשים שכלל את כל הניירת, תכתובת הרופאים, צילומים וכד, ויעצו לי שלא להבליט את עליזותי ואופיי האופטימיים, שכן זה לגיטימי להיות חולה סכרת או לב שיש לו פעם יום רע ופעם יום טוב, אבל סתם לבוא במצבי-שלי ובלא "פרצוף תשעה באב" לועדה, זה רע לקצבה. מן הידוע הוא שהנכים כולם גם מדוכאים תמיד.
לא אפרט אך כעבור כשנה וועדות רבות, הודיע לי הביטוח הלאומי, שאני בצירוף כל הממצאים "מקרה" של 50 אחוז אך הם החליטו (לא ברור מדוע ולמה) לקבוע לי רק 35% בשקלול הסופי. איך ולמה? לביטוח הלאומי פתרונים. זה אינו מצב נדיר. "
ל.א. , גם היא עורכת במקצועה, ובעלת אתר לטיפולים אלטרנטיביים, וכן ק. ר., צלמת מצליחה עד לפני שנים אחדות, כלל אינן מתכננות לפנות לביטוח הלאומי. לטעמן, הסכום שיקבלו אינו מצדיק כלל את הפניה.
ואסיים בדבריה של מ: " לירון א. הריהי הגברת הנחמדה והמנומסת, מ"המרכז למימוש זכויות רפואיות", שטפלה ב"מקרה" שלי, אמרה לי לא פעם, שהמחלה שלי אינה פופולארית בקרב אנשי הביטוח הלאומי, ולטובת הענין, מוטב שאבליט בעיות אחרות. אפילו פסיכיאטריות. "
כתובת המרכז:http://www.d.co.il/71889150/300/