הביקורת:
"לשומקום ובחזרה", זה הוא רומן בעל עלילה נטולת תחכים והתחכמויות, אשר קהל היעד שלו-לפי דעתי-הוא בני נוער בגילאי
14-15 ומעלה. השפה פשוטה וזורמת,מלאה בתיאורים ובדימויים אשר חלקם מוגזמים ומליציים מדי לטעמי,כך שההרגשה המתקבלת היא שהסופרת-בכדי לא לחזור על דימויים בנאליים אשר כבר תפסו את מקומם בספרים אחרים- חשבה וטרחה על כל דימוי קצת יותר מהדרוש לאחר שהם לא הצליחו להעלות בראשה בטבעיות תוך כדי כתיבה.
מתחילת העלילה ועד לסופה תהיתי, היכן קורות ההתרחשויות.לא שזה עניין עקרוני,אך עובדה זו הסבה את תשומת לי.המחסור בציון שמות של ערים,מדינות,אתרים ונקודות גיאוגרפיות אחרות למיניהן בהחלט הפריע לי מעט "לצלול" לתוך העלילה.
הסוף,גם כן,פתוח וללא שמץ של רמז למה שבעצם קרה.איני מתנגדת לסופים פתוחים,אך סוף העלילה בספר המסוים הזה, הוא,איך לומר...יותר מדי פתוח.יותר מדי לא מובן.
אולי על-ידי כך,הסופרת ניסתה ליצור נופך מסתורי לסיומת,אך "התוספת השולית" הזו הביאה רק להרס מיותר.כמו כן,אציין,שזו היא דעתי בלבד.
התקציר:
ההורים של דני (בת ה-18 כמעט),בן (בן ה-16 בערך) וטליה (בת השנתיים וקצת) נהרגו בתאונת צלילה.
הילדים, שאך נהפכו ליתומים,מחליטים-תחת השפעתו של חברו של בן,טאי-לצאת להרפתקה אחרונה שלהם בחופש הגדול,במטרה להישכח ולשכוח-לפחות לפרק זמן קצר-את הטרגדיה שפקדה אותם.
לפני שמשרד הרווחה (תחת מסווה של דאגנות ואכפתיות) ישלח לביתם את זרועותיו חסרות הרחמים בדמות שליח דאגן לכאורה, ויפריד בין האחים (כך הם חושבים) נגד רצונם,בכדי לקיים עוד חוק שדורש התייחסות.
ההרפתקה של הנערים יוצאת לפועל בזמן בו מתקיימת שביתה במשרד הרווחה,ולכן עובר זמן עד ששמים לב להיעדרותם. במהרה, מתחקים אחר עקבותיהם ומוצאם.הלאה,מסתבר,הכול בידי הילדים המלוכדים.
העלילה נוגעת ביחסים בין הורים לילדים,ברגשות של נערים בגיל ההתבגרות ובבגידה בין חברים-אשר נובעת מאי-הבנה,אך נסחפת מעבר לה והופכת לבגידה מכוונת ובלתי נסלחת.
מילותיי האחרונות: טוב בתור ספר להעברת טיסה או נסיעה ממושכת ברכבת.