הר אדני

על הסופר
אֶרי דה לוקה נולד בנאפולי בשנת 1950, ובגיל 18 עזב אותה. בין השאר עבד כסבל, פועל במפעל "פיאט", נהג משאית, פועל בניין. בצעירותו היה פעיל פוליטי, קומוניסט בהשקפתו, שהפגין ונעצר לא אחת. הוא למד בעצמו על יהדות, ועסק בתרגום חלקים מהתנ"ך לאיטלקית. הוא סיפר כי בחר בתנ"ך כספר המשקף את המורשת שלו. כיום הוא מצהיר על הזדהותו המלאה עם מדינת ישראל.    ספרו הראשון "לא עכשיו, לא כאן" יצא לאור כשהיה בן 40.
מבוא

הספר "הר אדוני" הוא רומאן התבגרות וחניכה. המיתוס העיקרי עליו מושתתת תפישת ההתבגרות בספרות הוא מיתוס סיפור גן-עדן. בסיפור גן-העדן יש את כל הסממנים היכולים לשמש מעין משל לתהליך התבגרות בעידן המודרני.    עיקרון הראשוניות אותו חוו אדם וחווה בגן-עדן מתבטא בפגישה הראשונה עם העולם, על הגילוי והזיהוי של החומרים השונים המרכיבים אותו. הדבר מקביל בתהליך ההתבגרות ל"בקיעה" של הילד מקליפת ההגנה של ההורים וגילויו חידושים שלא הכיר בעולם (חפצים, נופים, בעלי-חיים, מצבים אנושיים וכו'').    אירוע אכילת התפוח ופקיחת העיניים שבאה בעקבותיו בסיפור המקראי – גילוי העירום, הבושה שבעקבותיו וההתכסות –  עשוי להקביל לשלב גילוי המיניות, המבוכה, השאלות והחששות שמאפיינים חוויות אלו בגיל ההתבגרות.    עונש הגירוש מגן-עדן, נעילתו בפני אדם וחווה וגורלם לחיות חיים קשים ורוויי סבל, הם כמשל לאובדן גן-העדן של הילדות, בהיזרקו של הילד אל עולם המבוגרים המאיים, ואילוצו להתמודד עם מציאות החיים האמיתיים, נטולי התמימות, החום וההגנה הטבעית.    למרות המשבר ההכרחי הכרוך בנפילה מגן-העדן של הילדות אל עולם הבגרות, מובן כי בתרבות המודרנית מדובר בשלב חיוני המקדם התאקלמות בעולם החדש והשתלבות בחיים הבוגרים – אלה החיים האמיתיים.    סיפור אדם וחווה יכול לשמש דגם להתפתחות של אדם העובר ממצב של אי-ידיעה למצב של ידיעה. זהו תהליך של התוודעות שניתן לדמותו למעבר מעיוורון לראייה.    קיימות שתי גישות מרכזיות לתיאור תהליך ההתבגרות: 1.      גישת "הלוח החלק" – תקופת ההתבגרות מאופיינת כתהליך של הוספה. בילדות יש מעט מאוד ידע וניסיון ובמהלך ההתבגרות צובר הילד משני אלו. מטאפורת הלוח החלק מדמה מצב בו הילד מתפתח כמו לוח ריק המתמלא בכתב. הילד נולד "ריק" והמבוגר ה"מלא" ממלא אותו בכל הדרוש לו על-מנת להפכו למבוגר. 2.      הגישה הקלאסית-רומנטית – הילד נתפס כיצור "מלא" המגיע לעולם במצב הקרוב ביותר למצבו הטבעי. תקופת ההתבגרות מאופיינת כתהליך של גריעה וחיסור. הילד ביסודו הוא "האמת" במובנה הבסיסי והטהור ביותר, אולם התרבות המבוגרת גורמת לדחיקה של תכונות טבעיות ואמיתיות של הילד מתוך כוונה להתאימו לעולם האמיתי.   שתי הגישות מודעות לתפקידו של המבוגר – להנחיל לילד את תמונת עולם המבוגרים עם מינימום נזק והשחתה. תפקיד המבוגר מכונה "חונך", ותהליך ההתבגרות מלווה ב"חניכה". בתהליך זה נעשה ניסיון להעביר אל המתבגר תכנים מסוימים של ידע ונורמות מהתרבות המקומית, כמו הפנמת ערכים "נכונים", הבחנה מוסרית בין טוב לרע ולימוד דרכי התנהגות המתאימים לקודים חברתיים מסוימים (למשל: כבוד, יושר, פשרנות, קבלת דין).   בספרות התבגרות וחניכה מוכרח להיות עימות בין עולם הילדות לבין עולם המבוגרים. תהליך ההתבגרות מאופיין במרד כנגד תכני עולם המבוגרים וניסיון לדבוק בתכני עולם הילדות. מעשה המרד חיוני ביותר לפיתוח ה''עצמי'' ולשחרור המתבקש מהתלות ב''אחר''. בסיפור התבגרות מוצלח, יוצג תהליך של שינוי (מבעיטה בערכים לקבלתם בהדרגה), אשר יתבטא בכניעה הדרגתית והשלמה עד מצב בו המתבגר יהפוך בעצמו לחונך.      תהליך חניכה לא מוצלח, מביא את הגיבור אל עולם המבוגרים רק מבחינת גילוי עולם זה. הוא לא מוצא את מקומו בעולם החדש, ולכישלון עשויים להיות היבטים שונים: התנגדות לעבור לעולם הבוגר עד כדי שיגעון, התאבדות ומוות או אשליה של חניכה מוצלחת, אך בפועל מעשה ההתקבלות מזויף ופער נותר בין האדם המתנהג (פועל על-פי הנורמות המצופות ממנו כמבוגר) לבין האדם המרגיש (לבו מסרב לעבור שינוי אמיתי).   הספר "הר אדוני" עוסק בתהליך התבגרותו של נער איטלקי בן 13, הנחנך על-ידי שתי דמויות מרכזיות: אהובתו מריה, אשר למרות גילה הצעיר, עברה כבר לעולם המבוגרים וחברו לעבודה דון רפנילו המבוגר, המשמש לו כחונך, מתוך ניסיונו העשיר והטרגי בעולם המבוגרים. שתי הדמויות הללו משקפות עבור הנער המתבגר את הניגודים הקיימים בתקופת ההתבגרות – בין תענוג לאימה, העזה לסכנה, הרפתקנות להסתכנות, וודאות לספק, תשוקה לאדישות. זוהי תקופת מעבר שהמשימה המרכזית בה היא גיבוש הזהות.    
תקציר העלילה
הרומאן מתרחש ברובע מונטדידיו ("הר אדוני") שבנפולי, 15 שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה ומתאר את תהליך התבגרותו של נער בן 13 (הגיבור המספר), המפסיק ללמוד בבית-הספר ויוצא לעבוד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. הוא עובד כשוליה בנגריה, שעובד בה גם הסנדלר היהודי דון רפנילו, ניצול שואה טוב לב, גיבן ואדום שיער, "שאפילו הוא לא יודע כמה שנים הוא בעולם". אמו של הנער חולה ומאושפזת חודשים ארוכים בבית-חולים, בשעה שאביו מטפל בה. האם תדעך במחלתה ולא תחזור.    האב מעניק לבנו מתנה לרגל יום-הולדתו, בומרנג עשוי עץ, אשר הנער מתאמן בתנועות ההעפה במשך חודשים, על גג הבית שבו הוא גר, הגבוה ביותר בשכונה. הנער מתרגל את פעולת הטלת הבומרנג, מבלי לשחררו מידו, וכך מפתח את שריריו.      באותו בית, גרה נערה בת-גילו, בשם מריה, שכבר מכירה את "הגועל של החיים". היא נאלצת לשלם בגופה את שכר-הדירה לבעל-הבית, לעשות לו את "התענוג של הגברים", משום שהוריה לא מסוגלים לעמוד בתשלום. למרות שאינה מתלוננת, היא יודעת שהיא מועלית קורבן על מזבח המשפחה.      שני הילדים הנטושים נצמדים זה לזה. הם מחליטים שהם "מאורסים". מריה היא היוזמת את הקשר ומשמשת כאם, כאחות וכאהובתו של הנער. הנער נענה לחיזוריה בהשתאות, בהערכה ובהוקרת תודה גדולה. מריה מלמדת את הנער כמה מסודות ההתבגרות ומובילה אותו בעדינות מרגשת להתנסותו המינית הראשונה.    במקביל מנהל הנער קשר אנושי וחם עם חברו לעבודה דון רפנילו, וממנו הוא לומד כמה אמיתות חשובות בנוגע למשמעות החיים. דון רפנילו משמש לנער תחליף אב, והנער הופך למיטיבו של פליט השואה, כעין בן. השפעתם ההדדית תסלול את נתיב חייהם.    בסיום היצירה, משלים הנער את תהליך התבגרותו באופן סמלי, כאשר הוא נפרד מהבומרנג, אותו הוא מטיל בעוצמה ומדון רפנילו ששם קץ לחייו ומתעופף מגג הבניין.    

סקירות נוספות אודות הר אדני