"התפסן בשדה השיפון" הוא סיפורו של הולדן קולפילד (המסופר בגוף ראשון, תוך הבלטת הפניה לקורא). הולדן הוא נער
מתבגר כבן שבע עשרה,
המתאר את הקורות אותו במשך כשלושה ימים בניו יורק, שם הוא מבלה לפני שהוא חוזר לבית הוריו, לאחר שסולק – שוב – מפנימיה יוקרתית הנקראת "פנסי". (הולדן סולק כבר משתי מיכללות נוספות בעבר; משמעות השם "פנסי" היא משהו כמו נאה או "מגונדר " אבל הולדן מדגים את הצדדים המכוערים של המיכללה). דבריו של הולדן נשמעים כוידוי אותנטי (אמיתי) : סיגנונו אופייני לשפתם של מתבגרים – והוא כולל שילוב של שפה לא תקנית ובטויי סלנג, עם ביקורת חריפה כלפי החברה: הולדן מרבה לומר " ובכל" ו"כל זה" , או שפע של הכללות כמו " הצרה עם בנות היא " 51 , (על סוטים) "הם תמיד מתחילים עם הסטיות שלהם כשאני בסביבה", 189, או "אנשים אף פעם לא" (שמים לב, מקשיבים, וכדומה. הולדן מרבה לבקר את החברה בכלל והמבוגרים בפרט על צביעותם, על הזיוף שבדבריהם, על אטימותם, על חומרנותם (העובדה שהם מעריכים רק כסף ולא ענינים שברוח), על הסנוביות שלהם ובמיוחד על כך שאינם מקשיבים לזולת. אבל גם הולדן עצמו אינו תמיד רגיש לאחרים, הוא עצמו נוהג לשקר (כך למשל באפיזודה עם אימו של חברו לספסל הלימודים ברכבת), הוא סולד מזקנים ומגלויים של זיקנה. (כך לדוגמא בביקורו אצל המורה שלו, ספנסר, בפתיחת הסיפור). הולדן מגורש מבית הספר לאחר צבירת ציונים שליליים רבים; המקצוע היחיד בו הוא מצטיין הוא אנגלית וכתיבה טובה היא דבר בו הוא מתגאה, דבר שסותר את סגנונו הבעייתי. בעיה נוספת של הולדן היא העניין החברתי – הוא סייף מצטיין אבל אינו
מעריך את עצמו על כך. בנוסף הוא נוהג להתרחק מחבריו ולהתבודד. גם את בני גילו הולדן מבקר. כך למשל הוא סולד מאחד מחבריו שהוא עין "דון ז''ואן" ה''מנצל'' בנות. הולדן מתוודה על כך שאינו יכול להיות עם בנות שאיננו ממש מחבב. "חסרון" זה הוא בעצם תכונה יפה. את חבריו אקלי וסטרדלטר הוא מבקר על אנוכיותם , חטטנותם והאופן בו הם מנצלים את הזולת (סטרדלטר שדורש ממנו לכתוב לו חיבור, אקלי שמתערב בעניינים של אחרים. אחד העקרונות החשובים להולדן הוא הפרטיות . אחד האפיונים העקיפים של הולדן הוא האופן בו הוא חובש לעיתים את כובעו המצחיה שלו : הפוך, כמו התפסן במשחק בייסבול. כך הוא עושה כשהוא מחליט להיות "הוא עצמו" בלי להתחשב באופן בו הדבר ייראה כלפי חוץ. עניין זה קשור גם לכפפת הבייסבול שהוא שומר (של אחיו אלי). מוטיב התפיסה קשור לשיר
שהולדן שומע (ומשבש בזכרונו) על מי ש"תופס" ומציל ילדים בשדה שיפון. הטענה שהולדן הוא ילדותי נתמכת ב"מוטיב הברווזים". הוא נוהג לשאול אנשים (נהגי מוניות למשל) לאן נעלמים הברווזים כשהאגם קופא. הולדן מצהיר על כך שהוא מעריך טוהר, יושר, כנות, פשטות, וקירבה אישית. חלומו הוא לחיות בטבע במחיצת אדם שקרוב אליו (כפי שהוא מציע לסאלי ידידתו, בשלב מסויים, עד שהוא נוכח כי היא "מזוייפת" גם כן וחוזר בו מההצעה) אבל עניין זה הוא חלום בלתי מציאותי. רוב הדברים שהולדן מעריך קשורים לעולם הילדות, ובעצם הולדן הוא במידה רבה מעין ילד שמסרב להתבגר, וחושש מהשינויים השונים שמצפים לו עם ההתבגרות (השיר על התפסן, הקטע בו הוא עוזר לילדה עם מחליקיים 117, "מחברות של ילדים הורסות אותי" 157, ) החשש הזה מודגם ב"מוטיב" הנפילה, הולדן מרבה ליפול, לעיתים אף מתעלף. הולדן מתגעגע למוזיאון המדע עם המומיות (סצינה לקראת סוף הסיפור). המשיכה שלו לשם נובעת מכך, ששם הדברים אינם משתנים, הם תמיד נמצאים היכן שהיו בביקורו שעבר שם. כאמור, ביקורתו של הולדן מופנית כלפי צביעות וחוסר צדק בחברה, כגון במיכללות בהן למד, פנסי ואלקטון היל. לגבי אלקטון היל, טענתו היא כי מעדיפים שם ילדים של בעלי אמצעים אל חשבון העניים יותר. הולדן יוצא גם נגד סנוביזם, אבל הוא עצמו "נגעל" ממזוודות שאינן איכותיות. בסך הכל נראה כי הולדן מגלה יחס דו ערכי (שיש לו שני צדדים) לנושאים רבים. הוא מתלונן על כך שאחרים לא מקשיבים לזולת, אבל כשאנטוליני (המורה) מסביר לו משהו הוא מפהק ואינו שם לב לדבריו ( 184, 185), כך גם הוא נגד חוקים מקובלים : הוא מעשן במיכללה, ושותה משקאות חריפים למרות גילו הצעיר. הוא עצמו אינו עומד, לפעמים, בחוקים שקבע לעצמו.לגבי חוקי הריטוריקה (תורת הנאום) הוא מציין שמעניין יותר לשבור כללים. הולדן נדיב: הוא תורם כסף לנזירות, למשל כשהוא נוכח לדעת כי אין להן כסף לארוחת בוקר ראוייה. הולדן נולד למשפחה בעלת אמצעים אבל אביו עסוק, אימו טרודה באסונה מאז מות אחיו האהוב (אלי) , אחיו הגדול די. בי. , שהוא תסריטאי בהוליווד נמצא רחוק ממנו (והולדן גם מבקר אותו על שיוכו לעולם ה"מזוייפים"("צבועים") של ה"מצליחנים המפורסמים"). הוא האדם היחידי שהוא מעריך היא פיבי, אחותו הקטנההיא הדמות שמצטיירת כאמינה ביותר ביצירה, שתי רגליה על הקרקע והיא היא שקוראת להולדן לקחת אחריות על מעשיו. בדומה לכך מייעץ לו גם אנטוליני המורה, אדם שהולדן העריך בשל רגישותו (פרשת התלמיד שקפץ והתאבד שאנטוליני כיסה במעילו). אחת הבעיות העיקריות של הולדן והגורם לחששו מהתבגרות הוא מוטיב אי הודאות. להולדן קשה להתמודד עם שינוי או מצב בו לא ברור מה יקרה. בשלושת הימים בהם הוא בעייר הגדולה עוברות עליו חויות מוזרות, הוא מתיידד עם אנשים ומתאכזב מהם, או מגלה שאנשים שחשב שהכיר הם סוטים, שותה, חוטף מכות פוגש את ידידתו סאלי ומגלה שהיא ''מזוייפת'' (מוכנה לעשות הרבה כדי להרשים משהו) ועוד – כלומר, עומד מול העולם האמיתי. ההתעלפות שלו במוזיאון ליד המומיות מסמלת את רצונו להשאר כילד אבל אחר כך הוא מתמודד עם בעיותיו. קטע מרגש הוא כשפיבי הקנה מציעה לו את כספה כשבהוא מבקש לברוח ל''שמורת טבע''; היא רוצה לנסוע איתו אבל בשלב הזה הוא כבר מבין כי עליו להשאר ולהתמודד עם המציאות.