מסע אל לב האויב
מחבר: נג'ם ואלי
תקציר ע"י: shefer 300 / 20 May 2009
הוצאת: ספרית פועלים, 2009
"הבה נתפלל יחדיו... כי שני עמינו ישובו לחיות זה לצד זה חיים פוריים"
"בראשית המאה העשרים... היה שיעור היהודים באליטה העיראקית גבוה למדי"
"דברַי כאן הם תמצית התנסות צנועה של אדם שמלחמות פנימיות וחיצוניות בארצו ובאזור התישו את כחו, ומבקש להרים תרומה צנועה לשלום"
נג'ם ואלי, יליד בצרה בשנת 1956, גלה מעיראק לגרמניה, עקב היותו מתנגד לשלטון צאדאם חוסיין. הוא עתונאי וסופר, וביקר בישראל, פעמיים, בשנת 2007.
ספרו זה נכתב כרשמיו מביקורים אלה, והוא מנסה לעיין בהיבטים המרכזיים בחיים בישראל, ובמשותף ליהודים ולמולדתו עיראק.
הספר כתוב כרשומות עתונאיות, המנסות להעמיק בניתוח המצב – אך טובעות בעודפי-פרטים <לא תמיד נכונים> מחד, ובהגיגים <פשטניים לרוב> מאידך.
הסופר מספר מעט על חייו בעיראק – ילדותו המאושרת, היכרותו הטובה עם היהודים, השלטון הרודני של סאדאם חוסיין, המלחמות הארוכות שעברה ארצו <איראן, מלחמת המפרץ, הכיבוש האמריקני>, וסיוריו בישראל. הוא משלב בספר מדברי נגיב מחפוז המצרי, ששון סומך, ומנאומיו שלו. כל הספר כולו אומר, ללא יוצא מן הכלל, את הדבר הבא: כל הנעשה בישראל הוא נכון, מוצדק וטוב, וכל הנעשה בארצות ערב הוא גרוע, אנאכרוניסטי ושקרי. אולי נעים בתחילה לקרוא כתיבה כזו של ערבי-עיראקי בן-זמננו – אך הכתוב מאבד עד-מהרה את אמינותו, ומגיע להיות קוריוז.
מענין לראות את ישראל מבעד עינים זרות, ערביות-אוהדות, ואפילו ניתן להגיע להתייחסויות אחרות לקיים בארץ לאור קריאתן – אך ההפרזה הערבית הרבה <כך הסופר טוען כל הזמן על רעיו הסופרים הערבים> מקלקלת את השורה.
ספר מיוחד, מענין מעט, ומייגע.