מסע תענוגות לארץ הקודש מחבר:
מרק טווין תקציר ע"י: shefer 300 / 27 August 2007 הוצאת אריאל,
1999
איך הפך ''מסע התענוגות'' למסע תלאות נורא? ''ארץ הקדש'' – לא כפי שסופר לנו עליה! עד כדי כך נורא – שמרק טווין הגדול איבד את ההומור! "
בשנת 1867 יצאה <כך מספר לנו אלי שילר, המבלה"ד של הספר>
האניה ''קוויקר סיטי'' מנמל ניו-יורק למסע תענוגות מיוחד: זו היתה ההפלגה המאורגנת העממית הראשונה של תיירים אמריקאיים מעבר לאוקינוס האטלנטי, שכללה את אירופה, תורכיה, איזמיר וכמובן את ארץ הקדש. טווין בן ה-31 הצטרף להפלגה בשליחות עתון בקליפורניה ובתמורה היה עליו לכתוב חמשים מאמרים". כך זכינו היום, כמאה וחמשים שנה אחרי-כן, לראות את ארץ ישראל בעיניו של איש מפוכח, ציני וקל-כתיבה – המנסה בכל כחו <החילוני> לראות בנוף את הדרת ימי-קדם, כשאר כותבי-
הספרים אז – ואינו מצליח. מרק טווין מצא ארץ שכוחת-אל, יבשה, מלוכלכת, מצחינה; אנשיה נרפים, מתועבים, נצלנים ופראים; קריאת הספר בימינו היא משימה מיוחדת: מחד, הוא קריא ומעלה חיוך על פני הקורא, ומאידך – טרחני וחוזר על עצמו. ואין פלא בכך – מדובר הרי בעיבוד של 50 מאמרים לספר. ברם, גדולתו היא בצילום המציאות הארץ-ישראלית של אותם ימים. ואין מרק טווין מתרשל במלאכת הבקורת שלו: הוא מספר לנו כי מסביב לים כנרת "ניצב עץ, עץ אחד ויחיד הנראה מעל פני המים, זולת כמה דקלים גלמודים בעיר טבריה"; כי "מגדלא הוא מקום עלוב, כפר סורי במלוא מובן המלה, ופירוש בדבר שהוא מכוער, מצופף, מזוהם, בלתי נוח לנאלח..."; וכן הלאה – מלוא כל הספר. מרק טווין לועג, להנאתו, לכולם: לתושבי הארץ הפראים, לנזירים הצבועים, לכותבי-הספרים המהללים את יפי-הארץ, לאגדות המוצמדות לכל אבן ועמוד ישן, וכן – גם על עצמו, כידו הטובה.
ספר קריא, גם היום – ומענין במיוחד לשוחרי ארץ-ישראל.